אתמול בערב חזרתי מהירקן עמדתי ליד האוטו וניסיתי להנדס את הארגז לתוך המכונית ואז ראיתי אותה אישה זקנה קטנטונת שהולכת עם עגלת תינוקות ישנה עם מטפחת לראשה שקשורה מקדימה כל כך הזכירה לי את סבתא שלי ז"ל היא חיטטה בזבל חיפשה בקבוקים והלב שלי נקרע. הוצאתי שקית ומילאתי אותה בכל טוב ונתתי לה. קוראים לה

יותר מהכל אני מפחדת מאלימות ואלימות מבחינתי זאת כמעט כל התנהגות שמבזה, מכאיבה או משפילה אדם אחר אני לא חוויתי כמעט אלימות בחיי וכשחוויתי קפאתי מולה זה היה כל כך שונה מהמציאות שלי שלא יכולתי לתפקד מול זה בין אם זה גבר שהניח עלי יד ללא הסכמה (באוטובוס) או נערים שהתחילו מכות מחוץ לבר או

תנו לילדים לרעוב בחג אם הם רעבים בכל יתר השנה מה הביג דיל שיהיו רעבים עוד יום! אנחנו מתחזקים חברה קפיטליסטית דורסנית שבה החזק חי בכיף והחלש נלחם מדי יום כל מפעל ההאכלה בחגים מקומם אותי! איפה כל אותם עשרות אלפי אנשים מדהימים כשצריך אותם באמת? כשצריך לצאת לרחובות ולמחות על מצב הרווחה על כך שיש