קראתי את הפוסט של זהרה ביטון שממחיש היטב את התהליך הרגשי שעוברות בנות בתקופת ההתבגרות שלהן ומה המסרים שהן מפנימות. אני מרגישה שהוא עושה סדר במהלך החיים שלנו ובזה שלא צריך בהכרח לשחק בחוקי המשחק, צריך להמציא את המשחק מחדש... פאקצה של מנכ"ל \\ או: Tomboy's - The struggle is real \\ או: פאנל נשים
אני לא אשכח את הסרט 'אור' בחיים. אחד הסרטים הכי קשים שראיתי בחיי. סרט על חייה של אישה בזנות וביתה. סרט שהוא אומנות בועטת לבטן ובלי פשרות. סרט שאחרי שתסיימי לצפות בו יהיה לך בחילה וגוש דמעות בגרון על כך שזו המציאות וזו המציאות (זה בבימויה של קרן ידעיה המוכשרת ומשחק של אלקבץ ודאנה איבגי).
העלאתי את התמונה הזאת לדף הפייסבוק של אישווה, ביחד עם התרגום של הטקסט שצורף אליה: "הרגשתי שיש חוסר בייצוג של נשים שעירות, אז אזרתי אומץ לפרסם את התמונה הזאת של הגוף שלי. אנשים אולי יתעלמו ממנה, אולי ישנאו אותה, או אולי יהללו אותה. לא ממש אכפת לי כל עוד נשים וילדות שעירות כמוני יוכלו למצוא
עליתי על המשקל. (לא ברור למה...) זה קרה בשבוע שעבר הייתי בחדר של חברה וקלטתי את המשקל בחדר שלה. אני לא נשקלת. אף פעם. אין לנו משקל בבית. אבל הסקרנות גברה עלי. אז עליתי על המשקל ואכן, עליתי במשקל! אני תמיד מתנדנדת 5 קילו +- תלוי בתקופה אבל הפעם זה ++ הרגשתי קצת שהמכנסיים לוחצים
בצלאל סמוטריץ' הרים לי להנחתה. הוא כתב בטוויטר שלו: "אשתי ממש לא גזענית אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות" אני מסכימה עם סמוטריץ'- אשתך רוצה לנוח אחרי לידה! אין לזה שום קשר לחאפלות או לערבים. יש לזה קשר לכך שהיא בראה חיים וזה מעייף. לקחת רגעים
הקבוצה הגדולה ביותר של פמיניזם בארץ 'שיח פמיניסטי' (עם כמעט 18,000 משתתפות!) גועשת ורועשת מזה יותר מדי זמן כתוצאה משני נושאים אידאולוגיים חשובים: טבעונות- זכויות בעלי חיים פוליטיקה- זכויות לפלסטינים אחרי הרבה מדי שרשורים, תגובות לא נעימות והתערבויות הכרחיות של המנהלות, בנושאים הנפיצים האלה, היה לי חשוב להסביר מה הקשר מבחינתי. בצבא התחלתי בתור מש"קית ת"ש, לראשונה
פדריקה מוגוריני למי שלא מכירה, היא שרת החוץ של האיחוד האירופי. מוגוריני היא פוליטיקאית איטלקייה שהתקדמה בזכות עצמה והגיעה לאחת המשרות החזקות והמשפיעות ביותר באירופה ובעולם (והיא רק בת 43). היא עלתה לכותרות אתמול כשבאמצע נאום שנשאה בעקבות הפיגועים הקשים שקרו בבריסל, היא לא יכלה לעצור את הדמעות. הכותרות בתקשורת מיהרו להלל: "בלגיה בוכה כמו
כולנו הוצפנו מהתמונות של הילדים המתוקים המחופשים למגוון תחפושות (הרוב אלזה וספיידרמן אבל ניחא). בת השנתיים שלי היום הייתה ב3 תחפושות שונות, בהתחלה שמנו את תחפושת הליצן שסבתא קנתה לה, אבל אז היא התעקשה שהיא לא רוצה. אז הורדנו והיא רצתה איזו שמיכי ובובה ואבא שלה אילתר לה מנשא לבובה ועם זה היא התהלכה לרכב לגן.
יש לי ילדה בת שנתיים ושלושה חודשים שהיא יצור פלאי, שילוב של נינג'ה חסרת פחד עם נסיכה פאשניסטה עקשנית היא אוהבת את כל מה שאני לא. ורוד ונצנצים, נעלי עקב (תודה לסבתא שהביאה לה), מלמלה, גרביונים, שרשראות, ושאר אקססוריז. היא משלבת את זה באהבה לטרקטורים ובכלל לספורט מוטורי (הסרטון האהוב עליה ביוטיוב זה ג'יפ שהופך
כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם שמעתי את המשפט הזה בהודו. בבית יתומים שהקימה אישה ברישיקש. מדי ערב לפני השינה הילדות והילדים מתכנסים יחד, במעגל, בכל הגילאים לשיר שירי אחווה ואהבה. המשפט הזה בשיר נחקק לי "כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם". בתוך כל הדרמה האנושית האישית של כל אחת ואחד מאתנו, יש את הטבע. ולא
