כשראיתי את התמונה הזאת של אנדרה גלן, לא יכולתי להישאר אדישה. תמונה שמספרת כל כך הרבה. על האישה והגבורה. על האומץ. אישה ששווה להכיר! גירסה מקוצרת מהאתר של יד ושם: גלן הייתה רק בת 20, מורה בבריסל, כשבקיץ 1942, תלמיד שלה הגיע עם הטלאי הצהוב. לראות תלמיד שלה מסומן ומושפל הרתיח אותה, והיא הורתה על כל הכיתה- יהודים ולא

בשנה שעברה היה לי יום השואה מאעפן, חסר משמעות לחלוטין. הייתי בתקופה של סוף חופשת הלידה, עם תינוקת מדהימה בת 4 חודשים וכל הרעל התודעתי-רגשי הזה שהוא יום השואה פשוט לא התאים לי. אז נחשפתי למיזם של זיכרון בסלון, שמטרתו ליצוק משמעות אישית ליום הזה. לפתוח שיח בגובה עיניים ולנטרל את הממלכתיות המעושה שסביב היום

"להשפלה דרושים תמיד שני אנשים. המשפיל והמושפל, כלומר: מי שמניח שישפילו אותו. אם האחרון, כלומר הצד הפסיבי, מחוסן נגד השפלות, הרי הן מתמוססות ונעלמות באוויר. לא נותר מהן אלא כמה גזירות מטרידות, שמשפיעות על חיי היומיום, אבל אין בהן שום דבר משפיל או מדכא. צריך לחנך את היהודים לחשיבה כזאת. הבוקר רכבתי על האופניים ונהניתי