בצלאל סמוטריץ' הרים לי להנחתה. הוא כתב בטוויטר שלו: "אשתי ממש לא גזענית אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות" אני מסכימה עם סמוטריץ'- אשתך רוצה לנוח אחרי לידה! אין לזה שום קשר לחאפלות או לערבים. יש לזה קשר לכך שהיא בראה חיים וזה מעייף. לקחת רגעים

פדריקה מוגוריני למי שלא מכירה, היא שרת החוץ של האיחוד האירופי. מוגוריני היא פוליטיקאית איטלקייה שהתקדמה בזכות עצמה והגיעה לאחת המשרות החזקות והמשפיעות ביותר באירופה ובעולם (והיא רק בת 43). היא עלתה לכותרות אתמול כשבאמצע נאום שנשאה בעקבות הפיגועים הקשים שקרו בבריסל, היא לא יכלה לעצור את הדמעות. הכותרות בתקשורת מיהרו להלל: "בלגיה בוכה כמו

כמה קילומטרים מאתנו, נשים ברשות הפלסטינית מצליחות להתברג בתפקידים בכירים ולעשות היסטוריה, ואני כמעט בטוחה שהרוב לא שמעו על זה. הגיע הזמן שתכירו את ארבעת השרות הנפלאות שזו הקדנציה הראשונה שלהן ברשות הפלסטינית: עביר עודה - שרת הכלכלה הראשונה. בעלת תואר ראשון בחשבונאות ותואר שני במנהל עסקים. עביר עודה פרופ' ח'ולה שח'שיר -

אני ערבייה פלסטינית מוסלמית אני לסבית טרנסג'נדרית ביסקסואלית אני מזרחית אשכנזייה אתיופית רוסייה אני אימא של ילדה בת שנה וחצי ויש ילד בן שנה וחצי שהלך לישון אתמול בלילה ולא יקום עוד השנאה שלכם היא שנאה לעצמכם מי שרוצח הומואים כנראה חובב גברים ששונא את עצמו ומי שרוצח פלסטינים כנראה פלסטיני ששונא את עצמו אנחנו

נתחיל מהסוף כולם טועים כולם צודקים ו"מהמקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב". (שיר של יהודה עמיחי שלמדתי בבית הספר בספרות והוא לא פחות מיצירת מופת- לשם הדיון 'התרבותי' קריאה מומלצת!) בחודש שעבר הלכתי עם הקטנה לגן ילדים ליד הבית בשעות אחר הצהריים היו שם עוד שתי אימהות עם ילדים קטנים ושני בנים בגילאי בר

כפי שניתן לראות מהטבלה (הלקוחה מתוך המאמר 'ייצוג נשים בפוליטיקה: ישראל במבט השוואתי' של המכון הישראלי לדמוקרטיה), עברנו דרך ארוכה בייצוג נשים בפוליטיקה. מימי קום המדינה ועד שנות האלפיים היה ייצוג של פחות מעשרה אחוזים של נשים בכנסת, בתחילת שנות האלפיים הייתה פריצת דרך ראשונה ובה נשים איישו כעשרים מקומות בכנסת הישראלית ובבחירות האחרונות 29 נשים: קצת פחות

ביום הבחירות הלכתי להצביע בבית הורי במבשרת אחרי ההצבעה כל המשפחה המורחבת מצד אבי התכנסה למפגש פסגה נדיר כמו הרבה משפחות בישראל הנטיות הפוליטיות מגוונות מאוד, מליברמן והליכוד ועד העבודה ומרצ. ולמרות שניסינו להימנע, היו פה ושם גם שיחות פוליטיקה אחת מהן נחקקה לי. דיברתי עם בת דודה שלי, שהצביעה ליברמן בבחירות הקודמות והיא אמרה

ימים לא פשוטים לשמאלנית שכמוני :) אי אפשר להתכחש לכך שהמחנה הסוציאל דמוקרטי ספג מפלה, אך על כך בפוסט אחר. מה שהייתי רוצה להתמקד בו זה הגדולה הקיימת במנהיגות נשית דרך 3 דוגמאות מהימים האחרונים: 1. הויתור של ציפי לבני על כס המלכות, אהה סליחה, על הרוטציה יש שיגידו מאוחר מדי, יש שיגידו שכל הקונספט היה

אני לא יודעת מה יקרה כאן מחרתיים האם הבחירות יביאו איתן את השינוי שכולנו מייחלים לו? (מימין ומשמאל) שינוי בו נרגיש שהנבחרים שלנו עושים למעננו נלחמים לזכויותינו רואים אותנו באמת. אני גם לא יודעת מה נכון אף אחד לא באמת יודע. לפני כל מערכת בחירות אני מזכירה לעצמי שאימא שלי חשבה שהלכה המדינה כשבגין נבחר

לפני כמה ימים ראיתי סרטון בשם 'חכמת האווזים', המסביר למה הם עפים בצורת וי. זה לא מטעמי אסתטיקה למקרה שתהיתן. הם עפים בצורה הזאת מכיוון שזה מאפשר להם לעוף לטווח רחוק יותר ב70% מאשר אם הם היו מנסים לעוף לבד. האווזים מקדימה חווים את הקושי הרב ביותר והאווזים מאחורה מעודדים אותם להמשיך והם כל הזמן מתחלפים. אורי אורבך