אני לא אשכח את הסרט 'אור' בחיים. אחד הסרטים הכי קשים שראיתי בחיי. סרט על חייה של אישה בזנות וביתה. סרט שהוא אומנות בועטת לבטן ובלי פשרות. סרט שאחרי שתסיימי לצפות בו יהיה לך בחילה וגוש דמעות בגרון על כך שזו המציאות וזו המציאות (זה בבימויה של קרן ידעיה המוכשרת ומשחק של אלקבץ ודאנה איבגי).
העלאתי את התמונה הזאת לדף הפייסבוק של אישווה, ביחד עם התרגום של הטקסט שצורף אליה: "הרגשתי שיש חוסר בייצוג של נשים שעירות, אז אזרתי אומץ לפרסם את התמונה הזאת של הגוף שלי. אנשים אולי יתעלמו ממנה, אולי ישנאו אותה, או אולי יהללו אותה. לא ממש אכפת לי כל עוד נשים וילדות שעירות כמוני יוכלו למצוא
עליתי על המשקל. (לא ברור למה...) זה קרה בשבוע שעבר הייתי בחדר של חברה וקלטתי את המשקל בחדר שלה. אני לא נשקלת. אף פעם. אין לנו משקל בבית. אבל הסקרנות גברה עלי. אז עליתי על המשקל ואכן, עליתי במשקל! אני תמיד מתנדנדת 5 קילו +- תלוי בתקופה אבל הפעם זה ++ הרגשתי קצת שהמכנסיים לוחצים
נגה עמית היא חברה טובה, היא אחת הנשים הכי חזקות, חכמות, יצירתיות וחיוביות שאני מכירה. טקסט זה לא מייצג אותה. אבל משהו בו לגמרי מייצג את היכולת של כולנו לשנוא וגם לאהוב, להעריך ולהוקיר כל אדם והמתנות שלו לעולם. יש כאן אמנם השתפכות של שנאה, אבל מבחינתי היא משקפת יותר מכל, אהבה עצומה לעולם והקו הדק
יש לי ילדה בת שנתיים ושלושה חודשים שהיא יצור פלאי, שילוב של נינג'ה חסרת פחד עם נסיכה פאשניסטה עקשנית היא אוהבת את כל מה שאני לא. ורוד ונצנצים, נעלי עקב (תודה לסבתא שהביאה לה), מלמלה, גרביונים, שרשראות, ושאר אקססוריז. היא משלבת את זה באהבה לטרקטורים ובכלל לספורט מוטורי (הסרטון האהוב עליה ביוטיוב זה ג'יפ שהופך
חן טל היא אישה מהממת. היא אחת הנשים הכי פרובוקטיביות במדינה וברשתות החברתיות. היא מעלה תמונות שלה בעירום חלקי/מלא, בתנוחות שונות, נועזות מאוד, מה שהפך אותה גם לאושיית רשת עם עשרות אלפי עוקבים. מתוקף כך היא מקבלת עשרות פניות מזעזעות מגברים. תמונות של איברי מין, דיבור מזלזל ומלוכלך. האמונה הרווחת זה שאם אישה מצטלמת/מתלבשת בצורה מסוימת
1. לכולן יש צמיגים כשהן מתכופפות 2. כשמישהו אומר לך שאת יפה, תאמיני להם. הם לא משקרים. 3. לכולנו יש בקרים שאנחנו מתעוררות עם הבל פה שיכול להרוג עז 4. לכל אישה אומללה מסימני המתיחה שלה יש אישה אומללה שמייחלת שיהיו לה כאלה 5. את בטוח צריכה עוד בטחון עצמי. ואם היית רואה את עצמך
בין כיתה א'-ו' עברתי שני בתי ספר (עברנו דירה) בשניהם לא הייתי מהילדות המקובלות אין לי הרבה זיכרונות מהיסודי אם לומר את האמת יכול להיות שהדחקה זה דבר מבורך. בבית ספר הראשון בכיתות א'-ב' אני פשוט זוכרת שהייתי ביישנית פחדתי בחוויה שלי לצאת מהכיתה זה חוויה מאיימת כדור טועה יכול לפגוע בך בהפסקה כולם
השנה הזאת טסה. השנה הראשונה שבה אשכרה תחזקתי בלוג זה העסיק אותי, שימח אותי, תיסכל אותי, מילא אותי וחוזר חלילה תודה לאישווה שמדרבנת אותי לכתוב ולהיות אישה שווה כידוע זה לא תמיד קל אבל זה תמיד שווה את זה :) והנה הם... הפוסטים הנצפים של אישווה לשנת 2015: ילדה הכתה ילד בבית ספר, אימא שלה
אני מאוהבת באוואטר שלי בדמות הוירטואלית הזאת שיכולה להיות מי שתרצה שהתמונות שלה תמיד יפות ושמחות שיכולה לשתף באופן אמיץ שהפוסטים שמשתפת ברחבי הרשת מקבלים תהודה של עשרות אלפי אנשים כל כך כיף להיות וירטואלית לשתף מחשבות, הגיגים, רעיונות ושעל בסיס זה ישפטו אותך כל כך יותר קשה לחיות על פיהם להקשיב לעצות של עצמך
