פוסט שתורגם על ידי יעל זליגמן המדהימה- תזכורת חשובה לכולנו הורים, בנות ובנים: "שלא תעזו ללמד את בתי לפחד מהיער ככה יצרתם את הפחד מפני החיפוש הפנימי לעולם לא ארצה שבתי תגביל את הדרך שלה רק למחוזות פתוחים, מוארים; רק למקומות שבהם קל לגעת ולראות. כי למדתי שלפעמים האמת באשר למי שאנחנו, שוכנת בין הצללים והמקומות
בין כיתה א'-ו' עברתי שני בתי ספר (עברנו דירה) בשניהם לא הייתי מהילדות המקובלות אין לי הרבה זיכרונות מהיסודי אם לומר את האמת יכול להיות שהדחקה זה דבר מבורך. בבית ספר הראשון בכיתות א'-ב' אני פשוט זוכרת שהייתי ביישנית פחדתי בחוויה שלי לצאת מהכיתה זה חוויה מאיימת כדור טועה יכול לפגוע בך בהפסקה כולם
"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם." משנה אבות ה טז' אז אני דוחה את הכתיבה של הפוסט הזה כבר יותר מדי זמן כל פעם יש לי משהו יותר חשוב להגיד משהו אחר שצץ ועולה בסדר העדיפויות. הרי הכי קשה זה לכתוב את מה שבאמת מפריע לך
כך צועקת הכותרת בYNET ומזעזעת לי את הנשמה! "הסב נמצא אשם בכך שלפני שנה, בעת שאירח בביתו את נכדתו בת ה-9 והיא ישנה במיטת סבה וסבתה, הוא ביצע בה מעשים מגונים. הסב הודה במסגרת הסדר טיעון במעשים שיוחסו לו, התנצל עליהם והצהיר כי עשה אותם מתוך חיבה, בתום לב וללא כוונה מינית. עם זאת, הגורמים
יושבת בקצה של נווה מדבר יש גדר ומבעד לה המדבר הרוח מלטפת אותי וצועקת לי באוזניים בלחש מלאה בעצבות עצובה על הילדה שבי עצובה שלא שמרנו על קשר עצובה שיש לי ממנה רק רסיסי זיכרונות עצובה שהרסיסים שאני זוכרת הם של פחד וקושי עצובה שזה כל כך קשה לי להוציא אותה לשחק נשכבת על האדמה
(טריגר גילוי עריות, אלימות מינית, אונס) "החלום של כולם מתגשם כשאני מתה" אמרה מאיה גאיה (ורד לב) בכתבה שעשו עליה ב2010, שם היא מתארת את האונס שעברה בתור ילדה בת 3 על ידי אביה. היום היא שמה קץ לחייה בפורטוגל אחרי שהתיק נסגר ולא הוגש כתב אישום. זו הכתבה בשני חלקים (צפייה שהיא בבחינת חובה
