1. מחזור- אני זוכרת את היום שבו קיבלתי מחזור בפעם הראשונה. הייתי מאלה שקיבלו מאוחר. כולן מסביבי כבר קיבלו ורק אני לא, או כך לפחות זה הרגיש. אז כשנכנסתי לשירותים וגיליתי דם, בנוסף לתחושת ההלם הראשונית, הייתה גם הקלה ושמחה גדולה. ההורים שלי לא היו בבית, אז הלכתי לבד לסופרמרקט ואני זוכרת את תחושת המבוכה מהקופאית
אי שם ב2008 בעודי מטיילת בדרום אמריקה, בעיירה נידחת בפרו עשיתי קרחת. גילחתי את הראש לגמרי, סכין מספר אחד, איזו תחושה מדהימה! רוב חיי היה לי שיער ארוך, לא הייתי מסוגלת לדמיין את עצמי בלעדיו. אפילו פחדתי בתור נערה מסרטן בעיקר בגלל הקרחת וכי חשבתי שאני אהיה מכוערת כל כך שזה יהיה נוראי. ואז ביום אחד בינואר
*טריגר תקיפה מינית בילדות והפלה- נכתב ב2012 "אחרי הרבה התלבטויות, מחשבות ומחשבות שניות ושלישיות, החלטתי לפרסם את זה כי אם לא אני אז מי ואם לא עכשיו אז מתי? אני מרגישה שהרבה פעמים לאנשים יש תפיסה מאוד מסוימת עלי, על מי שאני. אוסף של תכונות- שמחה, נחמדה, חיובית, אופטימית אולי אפילו יפת נפש. אחרי תקופה
בימינו צריך אומץ בשביל לאהוב את עצמך כמה עצוב שזה רחוק מלהיות מובן מאליו שאנחנו אומרים ואהבת לרעך כמוך כלאחר יד אבל שוכחים לאהוב את עצמנו ולא באמת אוהבים אחרים. זה כמעט כינוי גנאי היא אוהבת את עצמה איך היא מעיזה? לאהוב את עצמה איך היא מעיזה להרגיש ראויה לאהבה? ככה מתחיל הלופ המחזורי והאין
היום הוא יום החיג'אב העולמי, יום שבו מעודדים נשים מוסלמיות ולא מוסלמיות לצאת החוצה מהבית לבושות בחיג'אב רק ליום אחד ולראות איך זה מרגיש. יש אתר מושקע, סרטונים של נשים אינטילגנטיות שמספרות על כך שהן מרגישות הכי בנוח עם חיג'אב והסיסמה של הקמפיין: חיג'אב מבחירה ולא מכפייה. חיג'אב, למקרה שתהיתן, הוא צעיף הראש שמכסה את
יושבת בקצה של נווה מדבר יש גדר ומבעד לה המדבר הרוח מלטפת אותי וצועקת לי באוזניים בלחש מלאה בעצבות עצובה על הילדה שבי עצובה שלא שמרנו על קשר עצובה שיש לי ממנה רק רסיסי זיכרונות עצובה שהרסיסים שאני זוכרת הם של פחד וקושי עצובה שזה כל כך קשה לי להוציא אותה לשחק נשכבת על האדמה
היום הוא היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים. לרוב בימים כאלה מציגים בפנינו את הנתונים המזעזעים (והם מזעזעים), על כמות הנשים שנרצחו השנה על ידי בני זוגן, או כמות הנשים שעוברות הטרדה מינית (כל אחת), על תחושת האין-בטחון הכללי של נשים בישראל בפרט ובעולם בכלל. אבל אני מרגישה שאלימות כלפי נשים מתחילה במחשבה שזה מבאס להיות
הפוסט פורסם בפייסבוק שלי בעקבות הפרשה של אייל גולן והקטינה, הרגשתי שאני מתפוצצת מרוב הזדהות עם הקטינה והרגשה שבאמת לגברים אין מושג איך אנחנו חוות את המציאות בנוסף לרצון עז לצעוק ולהדהד שהיא לא אשמה! הפוסט כעבור כמה שעות הפך לויראלי ואף הגיע לסטטוסים מצייצים. "ממרום 28 שנותי אני זוכרת בדיוק איך זה להיות בת 15.
