הזהות היהודית שלי - מערכת יחסים של אהבה שנאה
28 ביולי 2015 3 תגובות
בתור ילדה חייתי את הניגודים, מצד אחד סבא וסבתא שלי מצד אבא טריפוליטאים דתיים כמה כיף היה להגיע אליהם לשבת ללכת לבית הכנסת להדליק נרות
בתור ילדה חייתי את הניגודים, מצד אחד סבא וסבתא שלי מצד אבא טריפוליטאים דתיים כמה כיף היה להגיע אליהם לשבת ללכת לבית הכנסת להדליק נרות
מודה ומתוודה אני לא חובבת שופינג גדולה גם קניות בסופר זה לא ממש הקאפ אוף טי שלי אבל בלית ברירה יש אילוצים ומגיעים גם לשם.
בשירות הצבאי שלי הייתי מש”קית ת”ש. אני זוכרת את הפליאה שלי מאנשים. איך יכול להיות שמשפחה קשת יום יכולה להגדיל את ההכנסה החודשית אם רק
בסוף שבוע נסעתי ל‘לה אינדיגה, פסטיבל האישה הפראית‘, בהחלטה ספונטנית. פגשתי חברות בהשתלמות, הנושא עלה והחלטנו ללכת יחד לפסטיבל. השארתי את הקטנה עם אבא שלה ויצאנו
שלט חוצות ענק שנתקלתי בו בדרך הביתה שמפרסם חברת בירות (שאני לא אנקוב בשמה) שלט שנתקלות בו נשים וילדות גברים וילדים מסר שמגעיל עד כמה
נתחיל מהסוף כולם טועים כולם צודקים ו”מהמקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב“. (שיר של יהודה עמיחי שלמדתי בבית הספר בספרות והוא לא פחות מיצירת
המהפכה המגדרית לא יכולה לבוא רק מצד נשים. יותר מדי פעמים אני שמה לב כמה אנחנו מדברות בקודים שלנו מפרסמות על אנסים וסוטים, על טוקבקיסטים
כפי שניתן לראות מהטבלה (הלקוחה מתוך המאמר ‘ייצוג נשים בפוליטיקה: ישראל במבט השוואתי‘ של המכון הישראלי לדמוקרטיה), עברנו דרך ארוכה בייצוג נשים בפוליטיקה. מימי קום
“כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם.” משנה אבות ה טז’ אז אני דוחה את הכתיבה של
סתם לא. או עוד לא לפחות. אבל להערכתי (הצנועה) היא גוססת. למה אתן שואלות? תעשו לעצמכן טובה ותראו את המערכון הזה, של ג’ון אוליבר שמציג
© כל הזכויות שמורות לאישווה
