לגמרי מייאש להגיע שוב לקלפי אחרי שנבחרי הציבור הפרו הבטחות. ריכזתי כאן הסבר על שלוש יוזמות שיוכלו לסייע לך להחליט מה להצביע, פירטתי לגבי הבחירה שלי והסבר על הצבעה אסטרטגית.
איזו תקופה מוזרה, הא? לחגוג את חג החירות כלואות בבית. לא לראות את המשפחה. הימים ימי קורונה, לחץ כלכלי, לחץ משפחתי, לחץ פוליטי, בעיקר מלא
אני רוצה לכתוב פוסט על סדרות נטפליקס שוות כבר תקופה ארוכה, אין כמו איזה משבר עולמי ומגיפה שמכריחה אותך להישאר בבית בשביל בעיטה בישבן לדחיינות
"אנחנו הנכדות של המכשפות שלא הצלחתם לשרוף" טיש תאוור במשך רוב ההיסטוריה נשים חזקות היו מפחידות את המוסדות המוכרים, הדת, המלך, הפאטריארכיה. בתקופות שפל היסטוריות
עוד שנה עברה שנה שבה היו פה שתי מערכות בחירות שנה שבה לצערי יהיו פחות נשים בכנסת מבעבר ועדיין כשבאתי לסכם עלו לי שתי התמונות
"כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה…" "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק…" "לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ
שתי נשים נרצחו השבוע. שתי אימהות. עליזה שפק ז"ל דיווחה למשטרה על אלימות מצד הפרוד שלה, אך זה לא עזר לה לשרוד. אנגווץ וואסה ז"ל
קראתי את הטקסט הזה וביקשתי רשות מאנונימית לפרסם אותו כי זו בעיה שקופה. טאבו. לא מדובר. קנאה בין נשים בתוך המשפחה. כשאמא מקנאה בבנות שלה.
קשה לי מאוד עם משחקי האשמות. מי אשם? מי התחיל? למי להפנות את האצבע? את מי לשנוא? מי האויב שלי? בכל המעגלים האקטיביסטים יש לנו
קוראים לי ערבה ואני מכורה. התמכרות קשה לרשתות חברתיות. גוללת את עצמי לדעת ימים ולילות. עוד פוסט. עוד לייק. עוד תגובה. עוד קבוצה. עוד דיון.
© כל הזכויות שמורות לאישווה
