"אנחנו הנכדות של המכשפות שלא הצלחתם לשרוף" טיש תאוור במשך רוב ההיסטוריה נשים חזקות היו מפחידות את המוסדות המוכרים, הדת, המלך, הפאטריארכיה. בתקופות שפל היסטוריות
לא הרבה יודעות את זה (פשוט כי לא הרבה קוראות את האודות:), אבל קראתי לבלוג שלי אישווה, כי הרגשתי לא שווה. כי הקולות בראש שלי
למזלי, לשמחתי, בורכתי בכך שמאז שנולדתי הייתי מאוד מאוד אהובה. למה זה ברכה? כי זה לא מובן מאליו. כי יש אנשים בינינו שלא חוו אהבה
קראתי לאחרונה כמה דיונים על הנושא של 'בגידה בעד ונגד' שמרגישים לי חוטאים קצת לדיון עמוק בסוגייה הסבוכה הזאת. חשבתי להציע עוד נקודת מבט: 1. אהבה
כנס אקטיביסטה שמיועד לפעילות חברתיות ברחבי הארץ בוטל לאחר שעלו חילוקי דעות קשים בצוות המארגן. לא לקחתי חלק בארגון הכנס, אך עקבתי ושמחתי על היוזמה המבורכת.
בעבר שתקתי. בדרום אמריקה הייתי עדה לשיחות של חבורות גברים שידעו או לא ידעו שאני ישראלית. שיחות שגורמות לך להרגיש חסרת ערך, שגורמות לך לשנוא
פוסט שתורגם על ידי יעל זליגמן המדהימה- תזכורת חשובה לכולנו הורים, בנות ובנים: "שלא תעזו ללמד את בתי לפחד מהיער ככה יצרתם את הפחד מפני החיפוש
פוסט אורח של מעין גרבר "אנחנו יצורים חברתיים, מחפשים תמיד היכן אפשר להשתלב, לקחת חלק, להרגיש שייכים. הקבוצה מאפשרת לנו לשחזר את הקבוצה הראשונית שלנו (המשפחה).
"אני צריכה שתנסי לאהוב את עצמך אם את מתכוונת לאהוב אותי", קראתי את המילים שתום הורוביץ לוין תירגמה בפרופיל שלה (התמונה מתוך הפרופיל) מהכתבה הזאת. לקרוא
קראתי את הטקסט היפהפה הזה של נגה מיבר בקבוצה סגורה וביקשתי את רשותה לפרסם אותו. המילים האלה הן מתנה. לנשים וגברים. שמחתי שהיא הסכימה להעניק לנו
© כל הזכויות שמורות לאישווה
