זוגיות היא קודם כל שותפות: למה בחרנו שני שמות משפחה למשפחה החדשה שלנו
13 באוגוסט 2015 7 תגובות
כשהתחתנו היה לי ברור שאני על השם משפחה שלי לא מתכוונת לוותר. יש לי חברות רבות וטובות שאני אוהבת ומעריכה מאוד שיום אחרי החתונה הופס
כשהתחתנו היה לי ברור שאני על השם משפחה שלי לא מתכוונת לוותר. יש לי חברות רבות וטובות שאני אוהבת ומעריכה מאוד שיום אחרי החתונה הופס
בעקבות הפוסט פורץ הדרך הזה ששותף בדף הפייסבוק של אישווה, מיי-רב חכמוף חברה ואישה שווה במיוחד שלחה לי את הטקסט הזה שכתבה. טקסט ששווה לשתף: “אף
אני ערבייה פלסטינית מוסלמית אני לסבית טרנסג’נדרית ביסקסואלית אני מזרחית אשכנזייה אתיופית רוסייה אני אימא של ילדה בת שנה וחצי ויש ילד בן שנה וחצי
בתור ילדה חייתי את הניגודים, מצד אחד סבא וסבתא שלי מצד אבא טריפוליטאים דתיים כמה כיף היה להגיע אליהם לשבת ללכת לבית הכנסת להדליק נרות
ההורים שלי מעולם לא רבו לידי אני לא אומרת את זה כאיזו אידאה אלא כציון עובדה. גם את הפעמים שהם התווכחו אני יכולה לספור על
בסוף שבוע נסעתי ל‘לה אינדיגה, פסטיבל האישה הפראית‘, בהחלטה ספונטנית. פגשתי חברות בהשתלמות, הנושא עלה והחלטנו ללכת יחד לפסטיבל. השארתי את הקטנה עם אבא שלה ויצאנו
הקיץ החלטתי להפסיק להסיר שיער כתבתי על זה אפילו פוסט האם הדרך לאהבה עצמית עוברת דרך בית השחי? בהתחלה לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי
נתחיל מהסוף כולם טועים כולם צודקים ו”מהמקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב“. (שיר של יהודה עמיחי שלמדתי בבית הספר בספרות והוא לא פחות מיצירת
המהפכה המגדרית לא יכולה לבוא רק מצד נשים. יותר מדי פעמים אני שמה לב כמה אנחנו מדברות בקודים שלנו מפרסמות על אנסים וסוטים, על טוקבקיסטים
אני משערת שכל אישה שנמצאת בזוגיות ובגיל הפוריות (ולפעמים גם גברים במצב משפחתי תואם) מכירה את זה - בכל רגע נתון שאת לא בהיריון, או
© כל הזכויות שמורות לאישווה
