אני שוביניסטית וגזענית ומי שחושבת שהיא לא – טועה

ערבה גרזון רז

יש שיח כל כך טהרני וצדקני בעניינים האלה, מבלי להכיר בכך שכולנו בעצם חוטאות בזה כל הזמן. ושאם לא נכיר בזה, זה רק יחמיר.

אלה רק חלק מהמחשבות הגזעניות/שוביניסטיות שעוברות לי בראש, לא משנה עד כמה אני לא מסכימה איתן:

אם אני רואה גבר ערבי שהולך מולי ברחוב, אני אחשוש כנראה.

אם אני אראה זוג מעורב, אני אחשוב כמה נחמד, למרות שזה בדיוק אותו דבר, רק צבע עור, אז מה זה משנה בעצם?

אם אני אראה אישה ערבייה או חרדייה עם כיסוי ראש אני אניח שהן חיות בדיכוי ושהן סוג של שפחות של הגברים שלהן.

אם אני אראה אישה שמתלבשת חשוף, אני אניח שהיא מזלזלת בעצמה, משתמשת במיניות שלה ואלוהימא שתשמור.

אם אני אפגוש משהי שהיא “עקרת בית” אני ארחם עליה, על הפוטנציאל שמתבזבז, על זה שהיא לא “מממשת” את עצמה…

אם אני אראה נשים שמנות, אני אחשוב שחבל שהן לא לוקחות את עצמן בידיים.

אם אני אשמע אישה חזקה שאומרת דברים שאני לא מסכימה איתם בצורה בוטה, אני אראה אותה כבוגדת, זה ממש יגעיל אותי.

העניין הוא לא להכחיש את המחשבות/רגשות האלה

אלא להבין מה לעשות איתן.

חוברתנו להאמין בדברים מסוימים וגם אם השתחררנו מהתפיסות הישנות, הן עוד שם ומבטאות את הלך המחשבה בציבור כל הזמן. הן המיין סטרים שזורם לנו בתודעה.

החוכמה היא להתבונן במחשבה הזאת, להבין כמה היא מגוחכת, לראות את המקור שלה ולבחור במחשבה אחרת. כזאת שמעצימה אותי ואת מי שמולי. כזאת ששופטת לכף זכות.

ומה הדרך הכי טובה לעשות את זה? להכיר חברות וחברים שונים לגמרי ממך. כאלה שמנפצים כל סטריאוטיפ מעוות שחונכת עליו. נשים שמנות שחוגגות את הגוף המדהים שלהן, נשים מוסלמיות רהוטות שאומרות את דעתן, אימהות שבוחרות בחינוך ביתי או מוצאות שלווה נפשית בקיפול בגדים, נשים שמכנות את עצמן כוהנות מין, שחוגגות את המיניות שלהן בלי להתבלבל ויש עוד מלא דוגמאות.

כשפוגשים באמת בגובה עיניים את מי שמגיע מרקע אחר ממך, השיח מעמיק. זה כבר לא שיח אינטלקטואלי מרוחק. זה החיים עצמם. החיים שלך ושל החברות שלך וההתמודדויות שלהן.

עדיף להכיר במחשבות המזלזלות והמקטינות שבתוכנו, כדי להצליח להתמודד איתן באמת.

העולם ישתנה כשנכיר בגזענות ובשובינזם שבתוכנו ונפעל כדי לשנות את זה מהיסוד, בגובה עיניים וביחד.

בתוך כל מגזר יש גזענות פנימית מפלגת. כך שלכולנו, תמיד יש עבודה לעשות…

וכמי שמכירה נשים פמיניסטיות מדהימות אני יכולה להעיד שאנחנו השופטות והמבקרות המחמירות ביותר של עצמנו מתוך עיניים שוביניסטיות לחלוטין ודיכוי שהופנם.

ציטוט שמשהי כתבה לי בתגובה לפוסט ופשוט מסכם אותו בצורה מושלמת: “הדבר הראשון שאת חושבת הוא מה שלימדו אותך לחשוב. הדבר השני שאת חושבת הוא מי שאת באמת.”

אז מי את באמת? 🙂

מה דעתך?

מוזמנת להגיב כאן

About ערבה גרזון רז information

פוסטים שעשויים לעניין אותך

השאירי תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0

סל קניות