ארבעה דברים שילדה מתבגרת צריכה להסתיר ואיך זה ישפיע על חיי המין שלה

ערבה גרזון רז

1. מחזור- אני זוכרת את היום שבו קיבלתי מחזור בפעם הראשונה. הייתי מאלה שקיבלו מאוחר. כולן מסביבי כבר קיבלו ורק אני לא, או כך לפחות זה הרגיש. אז כשנכנסתי לשירותים וגיליתי דם, בנוסף לתחושת ההלם הראשונית, הייתה גם הקלה ושמחה גדולה. ההורים שלי לא היו בבית, אז הלכתי לבד לסופרמרקט ואני זוכרת את תחושת המבוכה מהקופאית בסופר. מה היא תחשוב עלי? כמה מביך שהיא תדע. או אחרי זה את הניסיון להסתיר את זה כשאני הולכת לשירותים. שחס וחלילה לא יגלו שאני במחזור. כי הרי מחזור זה מגעיל.

2. שיער גוף- כשמתחילות לצמוח שערות ערווה ושערות בבית השחי וברגליים זה סממן של התבגרות של ילדה. בדיוק כמו שכשמתחילה לצמוח פלומה מעל השפה לילד זה סממן של התבגרות וגאווה. אבל להבדיל, אצל בנות זה מקור לבושה. כמה מהר צריך להסיר את זה. אנחנו מחנכות את הילדות שלנו לחשוב שזה מגעיל ומגיל מאוד צעיר למרוט, לגלח או להסיר את השיער. צורת ההתבגרות של כל בת מבחינה חיצונית נחשבת מגעילה בחברה שלנו.

3. חרמנות- עבור נערים מתבגרים זה ברור שהם חרמנים, זה מצופה מהם ואפילו מצופה מהם להחצין את זה במצבים מסוימים. אצל נערות מתבגרות יש לא פחות הורמונים וכן, צריך להגיד את זה, גם נערות חרמניות! אבל אנחנו מחברתים אותן להסתיר את זה, להתבייש בזה, לראות בזה משהו שלילי- שרמוטה כמילת גנאי פופולרית מסרסת.

4. הגוף שלהן- גם ילדות בהרבה בתי ספר חילוניים נשפטות בחומרה על סמך הלבוש שלהן. הן צריכות להקפיד על הופעה צנועה, בלי מכנסיים קצרים או טייץ צמוד מדי, בלי גופיות או מחשופים. הגוף שלהן הוא אובייקט מיני עוד לפני שהן מבינות בכלל מה זה מין. אנחנו מלמדים אותן שהן צריכות להצניע את הגוף שלהן, להסתיר אותו. להדחיק את המיניות הטבעית והבריאה שקיימת בהן.

ואחרי כל זה אתם מתפלאים למה אנחנו לא רוצות מין באותה מידה כמוכם? למה אנחנו לא נהנות ממין באותה מידה?

כשאני הגעתי לאינטראקציה מינית ראשונה הייתי כל כך חסרת בטחון, כל כך מלאת קונפליקטים פנימיים. אני רוצה את זה, אבל אני לא אמורה לרצות את זה כדי לא להיות מופקרת. ואיך הגוף שלי נראה בעירום? עד כמה מקובל להסיר שם למטה? מה הוא יחשוב על איך שאני נראית בעירום? שלא לדבר בכלל על אידאל היופי הבלתי אפשרי שפרסומות מציגות לנו או אידאל המין החולני שהפורנו מציג לנו. אז איך אפשר לבוא ככה לסיטואציה מינית ואינטימית ממקום שיוויוני ומשוחרר?

אני חושבת שההסתרה הזאת, הבושה הזאת, מלווה אותנו לאורך כל חיינו הבוגרים. אנחנו מדכאות את החרמנות והמיניות שלנו, אנחנו ממשטרות את הגוף שלנו ומודעות באופן קיצוני לכל פרט בו, מה שמקטין את היכולת לשחרר בסיטואציות אינטימיות, ואנחנו מתביישות בסמל הפוריות שלנו, המחזור. (כמובן שתמיד יהיו את אלה שיהיו יותר מושפעות חברתית וכאלה שפחות, אבל ככלל אני מרגישה שזה יוצר אצלנו עכבות בהרבה דברים ובייחוד בחיי המין).

החדשות הטובות הן… שזה יכול להיות אחרת:

1. לשמוח ולהתגאות במחזור שלנו ולארגן לבנות שלנו מסיבת מחזור ראשון. להסביר להן על פוריות וליצור גאוות יחידה חודשית.

2. להתחיל לאהוב את שיער הגוף שלנו ולהפסיק לראות בו דבר מגעיל. לאהוב אותו. כל אחת יכולה לבחור אם להסיר או לא, אבל שזאת תהיה החלטה זהה בהתייחסות כמו שגבר מחליט אם לגדל זקן או לא. ולא משהו שמהווה טאבו חברתי רגיש כשאישה בוחרת לא להסיר. אנחנו נשים לא תינוקות!

3. לדבר על חרמנות עם הילדות שלנו, לקיים שיח פתוח על מין, כזה שמעודד תקשורת ופתיחות וכן גם אהבה עצמית.

4. להבין שהגוף של ילדות ונשים הוא לא אובייקט מיני שיש להסתיר אותו. ובדיוק כמו שילד יכול ללבוש מכנסיים קצרים גם ילדה יכולה. וגם אם משהי מתלבשת חשוף כי היא בוחנת את המיניות שלה ורוצה להיות מחוזרת, זה בריא שהיא עושה את זה. לקדם שיח פתוח על מיניות.

ככלל אצבע להורים- אל תסכימו שהבנות שלכן יתביישו במשהו שהוא הטבע הבריא שלהן! 

ככלל אצבע לנו הנשים- כדי שהבנות שלנו לא יתביישו, אנחנו צריכות להפסיק להתבייש…

ושיהיה לנו בהצלחה 🙂

מוזמנות להמשיך לקרוא… הפוסטים הנצפים

מה דעתך?

מוזמנת להגיב כאן

About ערבה גרזון רז information

פוסטים שעשויים לעניין אותך

תגובות (8)

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    נהדרת! כיף לקרוא דברים חיוביים כאלה שנותנים כוח

  2. להיות גאות בגוף שלנו זה דבר נפלא. אבל להתלבש חשוף כפי שמקובל היום, עם טייץ ארוך (פעם קראו לזה גרביון) או טייץ קצר (פעם קראו לזה תחתונים) זה לא רק מכוער, זה גם מראה על חוסר בטחון עצמי פתטי. ואם כבר משווים לבנים, הם לבושים הרבה יותר צנוע, ולא חושפים פטמה או פופיק. להתלבש חשוף זה להפוך את הגוף לאובייקט מיני, ולהיות גאה בנשיות זה בדיוק ההיפך.

  3. לגבי קוד הלבוש בבתי הספר זה לא לגמרי מדויק,
    נכון שחלק מבתי החילוניים אוסרים על תלמידות להגיע עם מכנסיים קצרים או במרבית בתי הספר מותר ללבוש מכנסיים צמודים ומכנסיים עד הברך וגם לבנים אסור להגיע עם גופיות בדיוק כמו לבנות.
    נראה לי שדווקא יש בקוד הלבוש הגיון, כי גם אנשים מבוגרים לא באים לעבודה עם מכנסיים קצרים או עם גופייה.
    אבל נראה לי שהחברה באמת מדכאת את המיניות של נשים בזמן שדווקא לגברים ניתנת לגיטימציה להחצין אותה ובהחלט יש כאן מקום לעשיית שינוי ברמה החברתית.
    אחת הסיבות העיקריות לדעתי לכך שנשים מתביישות בגוף שלהן וחוששות מהאפשרות שגבר יראה אותן בעירום, היא העובדה שהפרסומות והפוטושופ מייצרים מודל יופי בלתי אפשרי, ונשים מרגישות פגיעה בביטחון העצמי לאור העובדה שהן לא נראות כפי שמכתיבה התקשורת. אז צריך ללמד נערות שעליהן לאהוב את הגוף שלהן כפי שהוא שכל אישה יפה בדרך שלה ואין צורך להידמות לדוגמנית.
    לגבי מסיבת מחזור זה נראה לי מוגזם כי מחזור זה דבר אינטימי והרי לא עושים מסיבה לבנים ברגע שהגוף שלהם מתחיל לייצר זרע. אבל אפשר לעשות טקס צנוע בין אימהות לבנות שהאימא תסביר לבת על המשמעות של קבלת המחזור הראשון ותקנה לה מתנה שתסמל את המעבר שלה מילדות לנשיות במטרה ליצור אצל הנערה חשיבה חיובית.
    בקשר לשערות בעבר היה מקובל שנשים לא יסירו שיערות כיום זה נחשב למגעיל, אז בגלל שכיום זה לא מקובל ונחשב ללא אסתטי אז רצוי ללמד את הנערה איך להוריד שיערות אבל לעשות את הלמידה בצורה נעימה וניתן גם להסיר את השיער בדרך קלה ולא כואבת ע"י טיפולי לייזר.
    בעניין התעוררות היצרים והחרמנות אז בהחלט עדיף שהאימא או האחות הגדולה ידברו עם הנערה בצורה גלויה על מין ויסבירו לה שהמיניות שלה היא דבר בריא וחיובי ולא חלילה רע או מגעיל, בקיצור חשוב ללמד נערות לאהוב את הגוף שלהן ואת המיניות שלהן ולא לגרום להן להתבייש בנשיות שלהן ולדכא אותה.

    • יעל

      זה לא לגמרי נכון להגיד שצריך להוריד שיערות כי זה לא אסתטי, יותר מידי נקיון זה גם דבר רע. חוץ מזה שהוכח ששיער גוף תורם לבריאותו. אני בת 14 ולא הורדתי שיערות כבר שנה, לא צחקו עליי, לא לעגו לי, רק אבא שלי הכריח אותי ללבוש מכנסיים ארוכות לקולנוע כי הוא פוחד מה יחשבו עליו. שיערות זה לא דבר רע!
      בנוסף, להוריד שיערות, לא חשוב באיזו שיטה, גורר אחריו סיכונים כמו זיהום.
      לגבי הלבוש, אני מסכימה ולא מסכימה עם המאמר, אני חושבת שצריך ליצור שיוויון בין הלבוש של הבנים לזה של הבנות. כשאני רואה שילדים בכיתה שלי יכולים להריד חולצה באמצע הכיתה אבל בנות לא יכולות ללבוש מכנסיים קצרות, זה נראה לי לא בסדר. אבל גם לעודד בנות להתלבש בצורה מסויימת בשביל לקבל תשומת לב זה לא הצעד הנכון.

  4. אדווה

    אני לא מורידה שיער מבית השחי, אלא רק מהשוקיים. תראו , עד שגדלו לי השיערות נשמתי פרחה. התבגרותי איחרה, ובכתה ח כל בוקר כשקמתי הרמתי את זרועי והסתכלתי אולי המלאך הטוב שלח לי כבר משהו. ואז כשנראתה השערה הראשונה איפה שהוא אחרי פסח של כתה ח' , רקדתי משמחה. שיערות בית השחי נראות ביום יום , הן מהוות הכרזה: כאן הולכת אשה , לא ילדה. אז עכשיו אהיה כפויית טובה ואגלח? לא ולא. אני לובשת חולצות מתאימות ולא הולכת לעולם ללא שרוולים. וזה מתאים לי. ונכון, בתנאים מסויימים ניתן להציץ לתוך השרוול ולראות את קווצת השיערות הבהירות שנמצאת שמה ושמחה..אז מה…זו אני. ..אני נשית…וזה מה שטוב לי.

  5. Pingback: האם הדרך לאהבה עצמית ללא תנאי עוברת דרך בית השחי או הפוסט שהכי חששתי לכתוב עד כה | אישווה= אישה שווה

  6. Pingback: יותר שווה להיות אישה וירטואלית- גם לאישה שווה יש נפילות | אישווה= אישה שווה

  7. Pingback: אישווה מסכמת שנה: 10 הפוסטים הנצפים לשנת 2015 | אישווה= אישה שווה

השאירי תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0

סל קניות