פינת לידות הבית של אישווה יוצאת לדרך!

הנקה, מניקה

ילדתי בבית, מבחינתי זאת הייתה חוויה טרנספורמטיבית
משנה חיים
זאת הייתה הבחירה שאני הכי שלמה איתה
והכי ממליצה עליה
וכל כך נמאס לי לגונן על הבחירה הזאת
ולהרגיש מאנשים שיקרים לי
שאני חסרת אחריות ומסכנת את הילדה שלי
ובעיקר תחושה חזקה של זלזול באינטיליגנציה של נשים שבוחרות ללדת בבית.
למזלי, אני מוקפת בנשים שבחרו את הבחירה הזאת
שהן במקרה הנשים החכמות ביותר שאני מכירה.
כך נולדה פינת לידות הבית של אישווה!
מדי שבוע אני אפרסם ראיון עם 8 שאלות פשוטות לחברותי יולדות הבית שיש בהן רופאות, מדעניות, חנוניות מחשבים ועוד…
נאה דורשת-נאה מקיימת. התחלתי בלענות לשאלות בעצמי:

IMG_1544

1. שם: ערבה גרזון רז

2. מקצוע/ השכלה אקדמית: מורת דרך בהכשרה ובעלת BA בארץ ישראל ורב תחומי מטעם אוניברסיטת חיפה. כיום אני מנהלת של רשת חברתית בשם מוטק’ה ופעילה חברתית ופמיניסטית

3. מאיפה בארץ: פרדס חנה

4. כמה ילדים: אחת- דריה שנולדה בסוף 2013

5. למה בחרת ללדת בבית?

האמת היא שזה היה לי ברור מאליו. כשהייתי בהריון כבר הכרתי 3 חברות שבחרו ללדת בבית וזה היה נראה לי הדבר הכי הגיוני. היה לי הריון מדהים, הרגשתי הכי בריאה שהרגשתי בחיי, הייתי מלאת אהבה ופשוט ידעתי שהתינוקת שלי בריאה, שהגוף שלי בריא ושאני מסוגלת ללדת לבד. לא היה לי ספק בזה.

לעומת זה, כן היה לי ספק לגבי היכולת שלי להתמודד בבית חולים. בתור ילדה ביליתי זמן בבית חולים כשאימא שלי טיפלה בסבתא שלי, הייתי מאושפזת כמה ימים עם דלקת ריאות קשה בצבא. בית חולים זה מקום קשה עבורי. במהלך ההריון הייתי צריכה להגיע למיון עם האיש שלא הרגיש טוב ושמעתי את האישה שנאנקת מכאבים במסדרון, או הגבר שמתחנן שיעזרו לו ללכת לשירותים. בית חולים מבחינתי זאת תודעת סבל ומחלה. אני בתקופה הבריאה בחיי, זה לגמרי הזוי להתאשפז בשביל לעשות משהו שנולדתי לעשות. בנוסף, אני יודעת שמעולם לא חוויתי כאב בקנה מידה כזה. שקשה לי לעמוד בפיתוי של שוקולד, אז בבית חולים, כשהאפידורל כל כך זמין וקל, למה שאני לא אתפתה? עבורי, להישאר בבית, היה הדרך שלי להבטיח לעצמי שהלידה תהיה כפי שרציתי ובלי התערבויות או פיתויים.

כשאני נולדתי הסיפור המכונן של חיי הוא שהמיילדת צעקה על אימא שלי “מי לימד אותך לנשום?” ולבסוף הוצאתי בכוח בעזרת מלקחיים על ידי לא אחר מהד”ר אחמד טיבי. אני לא הייתי מוכנה לתת לגורל להתערב ברגע כל כך מכריע בחיים שלי ושל הבת שלי. מבחינתי הלידה היא השער לחיים ורציתי לוודא שקבלת הפנים שהיא מקבלת היא הטובה ביותר שאני יכולה לארגן. (רגע מעולה להמליץ על המיילדת שלי שרהלה שפס שקוראת לעצמה פקידת הקבלה ורעות הדולה המקסימה שליוותה אותי).

6. מה הייתה המשמעות של הלידה בבית עבורך?

סיימתי את הלידה והרגשתי כמו אחרי תאונת דרכים. הרגשתי שמשהו ענק עבר דרכי (פיזית, נפשית, רגשית). וכשיכולתי הלכתי להתקלח במקלחת שלי, נכנסתי למיטה שלי וביתי והאיש שלי לצידי. אח”כ גם ההורים שלי ואחי. מה עוד אפשר לרצות?

בדיעבד זה מקור לכוח אדיר. כל פעם שאני נתקלת במשהו לא פשוט, כשאני מרגישה שאני לא מסוגלת, כשכואב או קשה, אני יודעת שיש בי את כל הכוח. שאני לגמרי מסוגלת. שאין משהו שאני לא מסוגלת לעשות, אבל אני צריכה קודם להאמין ביכולת שלי לעשות אותו. עוצמה נשית במיטבה.

המשמעות הכי פשוטה היא שזה היה בדיוק מה שאיחלתי לעצמי ולה וזה התגשם.

7. האם נתקלת בהתנגדויות או ביקורת ביחס להחלטה שלך ללדת בבית? איך התמודדת?

האמת שהמשפחה דאגה אבל תמכה בסוף בצורה מעוררת השתאות. אני מאז חוטאת במסיונריות ללידות הבית. אני פשוט מרגישה שזאת מתנה ענקית שקיבלתי ושהבת שלי קיבלה. שזה לא הוגן וחלק מעוול מוסרי שנעשה לנשים, העובדה שהחדירו לנו לתודעה את זה שאנחנו לא יכולות ללדת, שאנחנו חייבות בית חולים, שרופא חייב לבדוק אותנו. המקום המקטין הזה שבו אנחנו מקשיבות קודם כל החוצה ולא פנימה.

בתור כזאת, כמובן שהייתי בוויכוחים רבים. מה שהכי מפריע לי הוא היחס של גברים, שרואים בזה כבחירה אגואיסטית של האימא, מבחינתם זאת רק חוויה. אז מה זה משנה אם זה בבית או בבית חולים? העיקר שיצא התינוק ושכולם יהיו בריאים. מה שהם לא מבינים זה שלצמצם את הלידה למילה חוויה, זה צמצום שעושה עוול נוראי לנשים וליכולות האדירות שלהן. הם גם לא מבינים עד כמה טראומתי זה להיות מפוסקת רגליים, ללא יכולת לזוז, בכאבים איומים, כשגברים או נשים לצורך העניין, מחטטים לך באיבר המין ולא מקשיבים לך, זה מונח שנקרא ‘אונס בלידה’ והוא שכיח הרבה יותר ממה שנשים מוכנות להודות.

ההתמודדות הכי טובה זה פשוט לחיות את זה. ככל שאת יותר שלמה עם עצמך ככה זה עובר גם לאנשים.

8. האם יש לך טיפ לחלוק ליולדות בכלל ויולדות בית בפרט?

את יכולה, הגוף שלך יכול, התינוק/ת שלך יכולים!

אני כל כך ממליצה על לידת בית. אבל גם אם את מחליטה שזה לא בשבילך, תקחי אתך דולה מלווה לבית חולים. לפחות לפעם הראשונה (למרות שאם תעשי את זה פעם אחת בטוח תרצי שוב). משהי שתחזק אותך, שתזכיר לך את זה שאת מדהימה ומסוגלת, שתראה אותך בתהליך הזה ותנסה להקל עליך ולייעץ לך מנסיונה. יש אלפי דולות והן לרוב נשים מדהימות!! אתן עושות הכנה יחד ומדברות על מה חשוב לך, היא יכולה ללטף אותך, או לא לגעת בך, לשיר לך שירים, או רק להיות ברקע כדי שתדעי שאם את צריכה משהי היא שם. זה עוזר, היד הבוטחת הזאת. משחר האנושות, נשים סייעו אחת לשנייה ברגעים האלה. עם כל הכבוד לגברים המלווים ומדהים שאנחנו חיות בעידן שגברים מלווים בו, זה לא תחליף, בעיני…

123
אני עם רעות הדולה שלי, בזמן ציר

ולבסוף, פשוט לשחרר, לדמיין את התינוק/ת הבריא/ה שלכן יוצאת מכן,
לדעת שאתן לוקחות חלק במעשה בריאה וברגע אתן נהפכות לאלוהימא.
מזל טוב ולידות מעצימות בידיים מלאות לכולן!

הצטרפי לניוזלטר של אישווה

אהבת את הפוסט? מוזמנת לשתף

Share on facebook
Share on twitter
Share on email
Share on whatsapp

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך