תמונות ורגעים נבחרים מפסטיבל נשות האדמה וכמה מילים על גשם ובכי

צילום: נופר ויינבלט

כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם

שמעתי את המשפט הזה בהודו. בבית יתומים שהקימה אישה ברישיקש. מדי ערב לפני השינה הילדות והילדים מתכנסים יחד, במעגל, בכל הגילאים לשיר שירי אחווה ואהבה. המשפט הזה בשיר נחקק לי "כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם". בתוך כל הדרמה האנושית האישית של כל אחת ואחד מאתנו, יש את הטבע. ולא משנה כמה אנחנו באשליה של עוצמה, יש כוחות חזקים מאתנו.

ירד גשם ביום הפסטיבל. פסטיבל שחלמנו עליו עוד באוקטובר. כשהבלאגן במדינה רק התחיל. רצינו לכנס נשים יהודיות וערביות יחד לאירוע גדול כדי להראות שאין הבדל בינינו. שאנחנו רק צריכות להיפגש כדי להכיר, להפיג את הפחד וחוסר האמון. מהר מאוד הבנו שאי אפשר לעשות משהו בסדר גודל כזה מעכשיו לעכשיו וביחד עם טל רז מנכ"לית עמותת מרבד ירוק ואדי ערה, קבענו את התאריך כמה ימים לפני יום האישה. כדי לחגוג יחד את יום הנשים הבינלאומי.

פסטיבל נשות האדמה נועד לכנס את נשות האדמה הזאת למפגש באמצע תקופה של דמים. מפגש שהמהות שלו היא שמחה, אהבה, אחווה וסולידריות. הצלחנו לגייס בקמפיין מימון המונים 55,000 ₪ מכמעט 400 תומכות ותומכים.

ובשבוע הפסטיבל, שבוע שלם של שמש ושרב ורק ביום הפסטיבל גשם.

12771861_10153439185871699_7397026376718752791_o

הגשם התחיל בלילה, נאלצנו לבטל את חברת ההגברה שחששה מהגשם והזמנו הגברה מקומית ברגע האחרון, מתחמים שלמים התמלאו בוץ, שינוי תוכניות. אבל הפסטיבל חייב להתקיים ויהי מה!

הגשם בא והלך. הרטיב, הזכיר, השקה ובכה אתנו. טקס הפתיחה התחיל

אני עומדת ליד חנאן, השותפה שלי והבעלים של החווה הכפרית לשלום ולא מצליחה לעצור את הדמעות.
בוכה עלינו. על המצב המזופת הזה שבו זה חריג להגיע יחד לחגוג. שבו צריך לייצר אירועים כאלה, כי הם לא קורים מאליהם. על כל הנשים שנמצאות בסכנה לחייהן, שחיות בטרור יומיומי, שלא מסוגלות להיות אתנו היום. על כל פעם שבה פחדתי מאיש או אישה ערבייה בגלל המצב הזה. על כל הדם שנשפך בסכסוך הנוראי הזה. בכיתי על כל אישה ואישה שנכנסה בשער, ששילמה כרטיס או באה להתנדב. על הזמן היקר הזה שלהן, שבו הן לא עובדות, שהן לא עם הילדים שלהן, שהן בחרו לנסוע את כל הדרך (מהדרום ועד הצפון) כדי להיות כאן היום. בכיתי על החלום הזה שחלמנו אז, חנאן ואני, שמתגשם ופוגש את המציאות. בכיתי על כל הרגעים שבהם החנקתי בכי.

גם חנאן התחילה לבכות ומאחורינו חברה של חנן אמרה לי, את צריכה להיות חזקה בשביל חנאן. אמרתי לה שנשים חזקות בוכות. חשבתי לעצמי כמה אנחנו מפנימות את המסרים האלה. המדכאים רגשות ונשיות. שזה חולשה לבכות. כשבעצם זה כל כך בריא ומשחרר. זה כל כך טבעי.

אפילו השמיים בוכים.
והבכי שלהם מצמיח פרחים ועצים ונותן לנו חיים. ומזכיר לנו שיש כוחות חזקים מאתנו.

הבכי הזה שיחרר אותי. שחרר אותי מהרצון להיראות בשליטה, להיות קולית, שחרר אותי מהלחץ של מה יקרה, שחרר אותי לצחוק, לחבק, לשמוח. הבכי שלנו גם שחרר אחרות. לאורך כל היום ראיתי ניגובי עיניים, חיבוקים, דמעות ועוצמת רגשות שלא ראיתי כמותה לפני.

הלוואי שנבחרות ונבחרי הציבור שלנו יבכו. מאמינה שזה ישחרר את כולנו.

תמונות ורגעים בלתי נשכחים מהפסטיבל:

12783523_10153384429497374_1926459287169337314_o
בטקס חינה מרגש משותף. צילום: נופר ויינבלט

 

12792106_10153384459632374_7522611033788448391_o
ותיקות השבט בשורה הראשונה. צילום: נופר ויינבלט

 

12792308_10153384445572374_4110179132994359516_o
צילום: נופר ויינבלט

 

12795017_10153384440457374_546042412025087548_o
יצירה מהטבע יחד. צילום: נופר ויינבלט

 

12795209_10153384449197374_3242426806864205646_o
סדנת גוף נפש צילום: נופר ויינבלט

 

12828958_10153384461057374_7600477454135179945_o
בסדנת שפת אם: 3 נשים ששפת אימן שונה שרות יחד. צילום: נופר ויינבלט

 

12829088_10153384442452374_4332630121311998881_o
רגע שיא: לסיום פאנל נשים ודת, כולנו קמנו לתפילתה של איבתיסאם מחמיד לשלום, בסיום התפילה החלו לשיר מהקהל "שלום עליכם", כולנו מחובקות ושרות. משמאל לימין: חן צפוני רבה רפורמית מנהלל, איבתיסאם מחמיד מפורדיס, הדסה פרומן רבנית מתקוע, כלתה מיכל פרומן שנפגעה בפיגוע דקירה לפני כמה שבועות, המנחות: ערבה גרזון רז מיוזמות הפסטיבל ומקימת הבלוג אישווה, ת'נאא גואברה ממנהלות הדף ערבים מצייצים והקבוצה שיח פמיניסטי, צילום: נופר ויינבלט

 

12829469_10153384453537374_801664687826772713_o
סוד האגן הנעלם: סדנה משותפת יהודית-ערבית

 

12841438_10153384426347374_569547808137265735_o
מחזיקות ידיים בטקס חינה מרגש בפתיחת האירוע. צלמת: נופר ויינבלט

 

12841459_10153384438022374_5485271834807292460_o
פיות יוצרות פיות. צילום: נופר ויינבלט

 

12772096_10153384454067374_1382949735844859034_o
נהנות מהאוכל. צילום: נופר ויינבלט

 

12778995_10153384467482374_291914429602773634_o
מרים טוקאן בהופעה מרגשת בשלוש שפות! צילום: נופר ויינבלט

 

12778890_10207861353945562_1883400915892675875_o
חיבוק פותח לבבות. צילום: חולי רז

 

12801174_1968599506698736_8546275692891170216_n
הצוות המוביל בסוף האירוע: טל רז- מנכ"לית מרבד ירוק ואדי ערה, ערבה גרזון רז- פעילה חברתית ויוצרת הבלוג: 'אישווה= אישה שווה', חנאן אבו מוך מנכ"לית ומייסדת של החווה הכפרית לשלום, טלי גאון- אמנית ופעילה חברתית ממייסדות גשר על הואדי

הצטרפי לניוזלטר של אישווה

אהבת את הפוסט? מוזמנת לשתף

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך

2 תגובות

  1. היטבת לבטא את שהיה ביום הקסום הזה! במחשבה לאחור השמש זרחה לקראת סוף היום והמסר שקלטתי הוא שנאכל עוד הרבה בוץ, אי נעימות ובכי במאבק להבאת השלום אבל בסוף השמש תפציע והנשים – כמוך וכמו חנאן, טל ותנה: תבאנה את השלום!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *