כשראיתי את התמונה הזאת של אנדרה גלן, לא יכולתי להישאר אדישה. תמונה שמספרת כל כך הרבה. על האישה והגבורה. על האומץ. אישה ששווה להכיר!
גירסה מקוצרת מהאתר של יד ושם:
גלן הייתה רק בת 20, מורה בבריסל, כשבקיץ 1942, תלמיד שלה הגיע עם הטלאי הצהוב. לראות תלמיד שלה מסומן ומושפל הרתיח אותה, והיא הורתה על כל הכיתה- יהודים ולא יהודים- ללבוש סינרים לבית הספר במחאה, כך שלא יהיה ניתן לאתר את הטלאי הצהוב.
המפגש הראשון הזה מקרוב עם רדיפות היהודים שיכנע את גלן שהיא חייבת לפעול. בעוד היא ממשיכה ללמד, היא הפכה לפעילה מרכזית ב"ועדת ההגנה היהודית", איפה שיהודים ולא יהודים שילבו כוחות כדי להסתיר ילדים יהודים ולהציל אותם מגירוש ומוות. היא קיבלה את המשימה הקשה של שכנוע ההורים להיפרד מילדיהם כדי שהם יוכלו למצוא להם מקומות מסתור. לאחר מכן היא לקחה על עצמה את המשימה המסוכנת שבהעברת הילדים מהוריהם למשפחה שתסתיר אותם. בבית הספר בו לימדה הסתתרו 12 תלמידים יהודים, ביוזמת המנהלת אודיל אובארט.
במאי 1943, הגרמנים פשטו על בית הספר באמצע הלילה, והתלמידים נלקחו באכזריות ממיטותיהם כדי לבדוק את זהותם. התלמידים היהודים נעצרו והמורים נלקחו לחקירה. כשנשאלה על ידי אחד הגרמנים אם היא לא מתביישת ללמד יהודים, אנדרה השיבה באומץ, 'אתה לא מתבייש להילחם נגד ילדים יהודים?'. למרבה המזל, גלן הצליחה להימנע ממעצר (המנהלת ובעלה נשלחו למחנות ריכוז שם נספו, גם הם הוכרו כחסידי אומות עולם). היא עזבה את בית הספר בלילה הזה, והלכה להזהיר את התלמידים היהודים שלה מהסכנה המידית כדי שלא יחזרו לבית הספר.
למרות התקרית המפחידה, גלן הרחיבה את מעורבותה במחתרת בזהות בדויה. עד סוף המלחמה גלן החביאה מאות ילדים, שומרת תיעוד מוצפן של השמות המקוריים שלהם ומקום המסתור שלהם. במשך למעלה משנתיים, היא אספה ילדים והעבירה אותם למחבוא אצל משפחות נוצריות ובמנזרים. היא וידאה שהמשפחות מסוגלות לקלוט את הילדים והמשיכה לבקר אותן ולדאוג לצרכיהן. "אידה ואני אספנו את הילדים מהורים שפנו אלינו לקבלת עזרה. אמרנו להורים להכין מזוודה ושתוך יום –יומיים נשוב. אני עדיין בוכה כשאני נזכרת בכל הפעמים שנאלצתי לקחת ילדים מהוריהם – בעיקר אלו הקטנים, בני 2-3 – ומבלי שיכולתי לספר להם לאן אני לוקחת את ילדיהם".
במאי 1944, אידה סטרנו, שותפתה היהודייה של גלן, נאסרה ונכלאה במחנה המעבר מכלן. גלן היתה צריכה להסתתר. למרות זאת, היא הסתכנה והלכה לבקר את סטרנו בשם בדוי וכך גלן המשיכה לבצע את עבודתם עד הרגע האחרון.
לאחר השחרור, גלן לא הפסיקה את עבודתה ועשתה הכל, כדי להחזיר ילדים ממשפחותיהם האומנות אל חיק הוריהם או קרובי משפחתם. לאורך השנים, שמרה גלן על הקשר עם "ילדיה" והדהימה אותם בכל פעם מחדש כשהיא זוכרת כל פרט קטן על ילדותם במחבוא.
ב-1989 אנדרה גלן הוכרה בתור חסידת אומות העולם. 18 שנים אחרי היא שבה לביקור נוסף ביד ושם לרגל כנס בין לאומי של ילדים שהיו במסתור בבלגיה. בטקס מיוחד ומרגש ביד ושם הוענקה לה אזרחות כבוד של מדינת ישראל.
#גבורהנשית #היאסטוריה
