האם מאבק אלים הוא לגיטימי?

יותר מהכל אני מפחדת מאלימות
ואלימות מבחינתי זאת כמעט כל התנהגות שמבזה, מכאיבה או משפילה אדם אחר
אני לא חוויתי כמעט אלימות בחיי
וכשחוויתי
קפאתי מולה
זה היה כל כך שונה מהמציאות שלי שלא יכולתי לתפקד מול זה
בין אם זה
גבר שהניח עלי יד ללא הסכמה (באוטובוס)
או נערים שהתחילו מכות מחוץ לבר
או אימא שצועקת על הילד שלה מול כולם
זה משתק אותי
זה מכניס אותי למצב הישרדות
אני אלופת הסיסמאות של
"אי אפשר לכבות אש עם אש"
ונגד אלימות
ולכן כשקראתי את מה שכתבה טל בשיח פמיניסטי
זה הזיז לי משהו בתודעה.
היא כותבת:
Tal Korobkin

"יש נושא שאני רוצה להעלות, כי הוא מעלה לי את הסעיף,
זה האלו שאומרות – "אני נגד אלימות", "אלימות מביאה רק אלימות", ו"אלימות אף פעם לא פתרה שום בעיה".
למה זה מעצבן אותי? כי זה שקר. וזה שקר שמשאיר אותך במקום המסכן שלך.
אלימות היא לפעמים הפתרון היחיד האפשרי.
המאבק של הסופרז'יסטיות היה סופר אלים. התפרעויות, ונדליזם, הפגנות בלי רישיון, התפרצויות למקומות, תקיפה של שוטרים. הן הרגישו שהחוק לא נועד עבורן , לא מגן עליהן ואין לו שום נגיעה להן. באותה התקופה רוב העולם היה נגדן. אמרו שזה בגלל שהן אלימות כמובן. אבל כשהן היו לא אלימות אף אחד לא טרח להתייחס לקבוצת הנשים הנחמדות שביקשו יפה.
גם המאבק של מרטין לותר קינג היה אלים. אלימות זה לא רק מכות, פצצות, והרג, זה גם לעשות שביתה שגורמת לעסקים לפשוט את הרגל, למסעדות להסגר ולאנשים לאבד פרנסה, זה גם להפגין, זה גם למחות. זה גם להיות נוכחת איפה שהדירו אותך שאת כמו עצם בגרון לאנשים שלא יכולים לראות את הפרצוף השחור שלך.
מהצד השני היה ללותר קינג את מלקולם אקס עם אומת האסלאם שנתן לו רוח גבית. ללבנים נותר לבחור בין דבר (איקס) לשחין (לותר קינג), הם נאלצו לבחור בגרוע פחות.
ושאני אזכיר את ארגוני האצ"ל והלח"י שלנו, אחר כך פתאום תראו את הבריטים משתפים פעולה עם ההגנה, שגם היא הייתה אלימה וניהלה הרבה מאוד מבצעי הרתעה, ופתאום הם כבר לא רוצים להיות פה.
יש עוד מספיק דוגמאות,
אז מה שאני רוצה לומר זה, אל תפחדו מאלימות, זו לא חייבת להיות התפרצות משולחת רסן שאתן תאבדו בה שליטה ותתחילו לרצוח אנשים ברחוב, זה בסדר, לא תהיה אנרכיה (אלא אם אתן רוצות כמובן), אלימות היא כלי. והיא כלי שמביא תוצאות. כולם משתמשים בה"
ואני תוהה לגבי זה.
אני פעילה בכל מיני חזיתות. טבעונות, פמיניזם, דו קיום, צדק חברתי.
יש מלא דברים מעוותים שקורים
שכבר מזמן היו צריכים להיעלם מהעולם
ואני זוכה לראות זירות שונות של אקטיביזם עם תפיסות עולם שונות
ואין בכלל ספק שכשיש אלימות יש יותר תשומת לב.
הפגנה שלווה תקבל יחס מינורי אם בכלל מהתקשורת
הפגנה שיש בה עימותים תקבל יחס חסר פרופורציות לעומתה.
ללכת עם שלטים בהפגנה לעומת לעשות מיצג מזעזע שמראה חיות מתות
תשומת הלב שתתקבל תהיה שונה לגמרי.
אני אוהבת אנשים
אני גם מאמינה בהם
אני מאמינה בטוב שטמון בכל איש/ה
ובכך שכמו שעבורי זה היה תהליך של הבנה ומודעות שהבשילה
כך זה יהיה גם אצל אחרים
ועם זאת
בינתיים חיות משלמות מחיר אכזרי בשביל העדפות קולינריות של אנשים
ונשים נרצחות כאן וחוות אלימות קשה על בסיס יומיומי ואף אחד לא מתרגש
ויש יחסי הון שלטון שלא יביישו עולם שלישי ואנשים משלימים עם זה
ואנשים מתים בסכסוך שבו הצדדים רק מתחמשים במקום להשקיע בדיאלוג והמנטרה היא ככה זה
ואולי
אם היה מאבק אלים
משהו היה משתנה?
בשיחה עם חבר, דברנו על כך שאנחנו הולכים להפגנה נגד שוד הגז במוצ"ש והוא אמר שהפגנות לא ישנו כלום. לכן הוא לא ילך. ורק כשתהיה אלימות בהפגנות משהו ישתנה, אבל הוא גם בחיים לא ילך להפגנות אלימות. ואני חשבתי לי, שזה הדיכוי במיטבו- אפס אמונה ביכולת לשנות. כי ככה הכי קל לשלוט בנו.
"כדי שהרוע ינצח די בכך שהטובים ישבו בשקט" (אדמונד ברק)
האם חוסר אלימות נחשב לשבת בשקט?
אני לא יודעת. אין לי באמת תשובה לזה.
מה שאני כן יודעת
זה שאני מייחלת למהפכה
שלא תהיה מלווה בדם ושנאה
אלא שתהיה במהותה
מהפכה אוהבת
שמאמינה בשוטרים ובטוב הלב שלהם
שמאמינה בגברים ונשים וביכולת שלהם להבין נשים ולנהוג בהן בכבוד
שמאמינה באוכלי בשר, חלב וביצים שיבינו שהתעשיות האלה לא שוות את המחיר שלהן
שמאמינה שרוב הפוליטיקאים שלנו רוצים בטובת העם ולא בטובת בעלי ההון
שמאמינה שיש אוהבים ושונאים בקרב הפלסטינים והישראלים והאוהבים גוברים על השונאים בהרבה
מהפכה מהסוג
שאני יכולה לקחת את הבת שלי
ולהתגאות בנשמות היפות שמקיפות אותנו
ומאמינות שאפשר לשנות.