הצוואה של רונית אלקבץ: "שכל אחת מאיתנו תשתמש בכלים שניתנו לה כדי להאיר את הדרך לבאים אחרינו"

אני לא אשכח את הסרט 'אור' בחיים. אחד הסרטים הכי קשים שראיתי בחיי. סרט על חייה של אישה בזנות וביתה. סרט שהוא אומנות בועטת לבטן ובלי פשרות. סרט שאחרי שתסיימי לצפות בו יהיה לך בחילה וגוש דמעות בגרון על כך שזו המציאות וזו המציאות (זה בבימויה של קרן ידעיה המוכשרת ומשחק של אלקבץ ודאנה איבגי).

רונית אלקבץ הלכה לעולמה היום.

היא הייתה מלכה.

היא התהלכה בינינו כמו מלכה והיא השתמשה בכוח שלה ובכל הכשרונות שהיא התברכה בהן כדי לקדם נשים ונושאים חשובים עבור נשים.

בין אם זה נשים בזנות בסרט אור ובין אם זה נשים עגונות בסרטה גט ובין אם זה בפעילותה כנשיאת עמותת "אחותי- למען נשים בישראל"- תנועה חברתית פמיניסטית שפועלת על בסיס עקרונות הפמיניזם המזרחי,  לקידום נושאים של צדק כלכלי, חברתי ותרבותי ולהעצמת הסולידריות עם נשים ממעמד כלכלי-חברתי נמוך בשיח הציבורי בישראל.

נתקלתי בטור שכתבה ל"ידיעות אחרונות" לכבד יום האישה, לפני חודש וחצי וחשבתי לעצמי איזו צוואה מפוארת ואמן, אמן, אמן שנצליח לקיים אותה- לקרוא, לבכות ולהתמלא השראה:
"אני יודעת להיות נאמנה לעצמי, זה מה שאני יודעת. זו הבחירה שלי, ללכת עד הסוף. ללחום. לא לצמצם את המהות שלי. לשאוף תמיד לטוב יותר, תוך כדי תנועה ועשייה. זה מה שאני יודעת.

ביום שהבנתי שאני כאדם, כאישה, כיוצרת, לא הולכת לשום מקום בלי הלב שלי, בלי האנרגיה הזו שמבקשת ממני לנוע קדימה ולנצח את הבינוניות, הבנתי שאני חופשייה. איזו הקלה.

אפשר לקרוא לזה בכל מיני שמות, חשבתי, וגם פמיניזם. כל כך פשוט. כל הפמיניזם הזה הוא כל כך אישי, וטוב שכך. כי מהאינטימיות הזאת את יוצאת אל העולם, משמיעה את קולך, והעולם מגיב אליך.

והשרשרת האנושית הזו שאת חלק ממנה היא עוצמתית ביותר. ואין לך ערך בלעדיה. כשאת מבינה את זה את רוצה לצעוק את זה. כאן ועכשיו. כי זה הזמן שלך, ברגע הזה, לעשות ולהגיד את דברייך. זו הברירה הנהדרת שלך.

לא להיכנע לשום תכתיב שלא מדבר עבורך ובשבילך. לא להיות מונעת מפחד. את הויתורים את עושה כי את רוצה בהם. את חופשייה ללחום גם את מלחמתו של האחר כי הכוח שטמון בחירות שלך, הוא נגזרת של נשיותך.

וכמה את יפה. וכמה את נשית. וכמה את אהובה.

את לא כפופה לחוק של איש, אך גם לא כפופה לחוק סימבולי שמגדיר חופש נשי מה הוא. את נהדרת בנעל ספורט, ועל עקב 20 סנטימטר. עם בגדים, ובלי בגדים. בפוזה הזאת או בפוזה ההיא. זכרי, את חופשייה. את יוצרת את הדימוי. כל יום מחדש מגדירה את המרחב שלך.

את מחוייבת לעצמך ואת מחוייבת לתהליך אותו החלו נשים רבות ואמיצות, שביקשו לעצמן ולעולם בו הן חיו, משהו טוב יותר ממה ש"הטבע" הכפוי ניסה להכתיב להן. לנו.

ולכן אנו הנשים מתבקשות לחווית חיים עירנית וסקרנית. חייתית כמעט. כמו גם לרגישות, חמלה ונתינה. כי לנו הנשים יש אנר – גיה יחודית שרק אנחנו יכולות לתמוך ולעזור באמצעותה. לנו הנשים יש זכויות שעלינו למנף ולהשביח. בלי פחד. בלי חרטה. לדעת שבכוחך להעצים את העולם.

ואותך דרכו. בהיותך אחת ויחידה, מיוחדת במינה.

אני מייחלת שכל אחת מאיתנו תשתמש בכלים שניתנו לה כדי להאיר את הדרך לבאים אחרינו.

זו הרגשה נהדרת, לקחת אחריות, לא רק למען הנשים, אלא למען העולם הזה בכלל."

https://www.youtube.com/watch?v=ez05KFJV66c

רונית, תודה על מי שהיית, על ההשראה שאת, על המילים והיצירה שלך שעוד תהדהד ותיגע ברבות ורבים.

כואבת את לכתך ומשתתפת בצער המשפחה, החברים והציבור הרחב.

אבדה גדולה וכואבת.

אמן שנצליח לקיים את הצוואה.