תינוקת רביעית נהרגה במהלך סוף השבוע, כפי שאורלי וילנאי מדווחת בעיתון הארץ.
בגיל ארבעה חודשים היא הושארה באחד ממחסני הילדים הפירטיים בדרום תל אביב,
שם השאירו אותה בעריסה עם בקבוק לבד והיא ככל הנראה נחנקה למוות.
בת יחידה להוריה, מבקשי מקלט מאריתראה שעובדים בעבודות זמניות וככל הנראה לא יוכלו אפילו להתאבל על מותה.
יש אנשים שקופים שהם אזרחי המדינה, יש אנשים שקופים שהם תושבי המדינה ויש אנשים שקופים שהמדינה והאזרחים מסרבים להכיר בהם.
בעוד כמה ימים נשב לחג החביב עלי. חג של משמעות גדולה, עם ערך מוסף מרגש: תזכרו שהייתם עבדים, תזכרו כדי שהמצפון המוסרי שלכם תמיד יכוון אתכם לחמלה, לצדק כלפי כל בני האדם (והיצורים החיים)! תזכרו שעברתן דרך, שאמהותיכן עברו דרך, תזכרו שאסור להשלים עם עוולות חברתיות, שאסור להתמסר לאדישות המאיימת לטרוף אותנו, לכרסם אותנו מבפנים. אדישות קשה יותר משנאה, מסוכנת יותר.
הפעוטות האלה ראויים ליחס אנושי, לתנאים בסיסיים. מגיע להם לחיות! לקבל יחס ואהבה! 2,500 פעוטות כאלה עד גיל 3 ועוד 1,500 ילדים בני 3-4 שנמצאים במחסנים שיכולים להכיל גם 40 ילדים, עם איש צוות אחד. כל מי שעבד עם פעוטות יודע שזה לא אפשרי. שזאת סכנת חיים, פצצה מתקתקת.
נודע לי שסגרו את המחסן שבו הפעוטה נהרגה, המשמעות של זה היא שרוב הילדים האלה יושארו בבית בלי שום השגחה כדי שלהורים שלהם יהיה יכולת להאכיל אותם. מסוכן פי כמה! הילדים האלה נמצאים בסכנת חיים מידית והם מתים בקצב של 2 בחודש.
עיריית תל אביב כבר כינסה ישיבת חירום שלא עשתה כלום, כבר פנו לרה"מ בנימין נתניהו שלא השיב.
בפתחו של חג החירות- בואו נשים את הדברים על השולחן כפי שהם:
לא דואגים לפעוטות האלה כי הם לא נספרים,
הם שחורים, לא אזרחים,
חסרי מעמד ואזרחות,
באופן הכי פשוט
אנו רואים בהם אולי, גזע נחות?
אני כל כך מקווה שהמילים האלה מעצבנות אתכם. שאתם זזים באי נוחות בכיסא.
שכואב לכם הלב על פעוטה, בת יחידה, שהמוות שלה היה יכול להימנע.
שהיא נולדה למשפחה של עבדים, במדינת ישראל, בשנת 2015,
הגיע הזמן לבטל את העבדות!
להסדיר את המעמד של האנשים האלה, לסבסד עבור ילדיהם חינוך הולם, לדאוג לזכויות הסוציאליות שלהם. הם מבקשי מקלט: אתם חושבים שהם יכולים לחזור לארצם? תבדקו את הסיפור שלהם, תצליבו עם הרשימה של האו"ם למדינות שאסור להחזיר אליהם וכמו מדינות מערביות אחרות, תקבלו אותם על בסיס מבקשי מקלט באישור תושבות זמני המתיר להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד.
סבתא סופי שרדה את ברגן ובלזן וכשאנחנו עושים את הסדר ואני מקשיבה לה מקריאה מההגדה, מדי שנה זה מצמרר אותי. היא מביאה לשולחן את העבדות. היא שהייתה שם, חייתה זוועות ושרדה כדי להיות בשולחן המשפחתי 70 שנה אחרי ולשיר עם נכדיה וניניה, מה נשתנה!
המציאות של הורים שחייבים לשים את הילדים שלהם במקומות כאלה, בגלל מצוקה כלכלית כל כך נואשת, היא מציאות של עבדות ואנחנו מאפשרים אותה בשתיקה שלנו. באדישות שלנו. כי אם תינוק יהודי היה נהרג בגן ילדים זה היה כותרת ראשית וכשתינוקת לא יהודייה נהרגת בגן =מחסן ילדים זה מופיע אי שם בשולי התקשורת.
מזמינה אתכם לשתף, להציף את חברות הכנסת האימהות וחברי הכנסת האבות, שידעו שעם ישראל לא אדיש לסבל ולמוות של תינוקות!
ושעם ישראל רוצה לראות בביטול העבדות בארצו.
חג של חירות לכל תושבי הארץ,
אישווה.
מוזמנות לקבוצה של 'ילדים של תקווה', לדף של עמותת אליפלט אזרחים למען ילדי פליטים או הדף של עמותת צימאון
