אני מאוהבת באוואטר שלי
בדמות הוירטואלית הזאת
שיכולה להיות מי שתרצה
שהתמונות שלה תמיד יפות ושמחות
שיכולה לשתף באופן אמיץ
שהפוסטים שמשתפת ברחבי הרשת
מקבלים תהודה של עשרות אלפי אנשים
כל כך כיף להיות וירטואלית
לשתף מחשבות, הגיגים, רעיונות
ושעל בסיס זה ישפטו אותך
כל כך יותר קשה
לחיות על פיהם
להקשיב לעצות של עצמך
להיות אמיצה ולהביע דעה
בייחוד כשקשה
ובא לי להיות האישה השווה הזאת
שאני כותבת עליה
שאני שואפת אליה
אבל היום נגיד
מרגישה קצת שמנה
(אז מה? שמנה זה סבבה)
אני יודעת את זה
ועדיין
מרגישה לא יפה
(היופי בעיני המתבוננת)
שהשיער לא מסתדר
אבל למי איכפת?
לי איכפת!
למה איכפת לי?!
כי בתאוריה
באידאל
אהבה עצמית היא ללא תנאי
אבל אני תוצר של חברה שמקדשת
סוג מסוים של יופי
ולמרות שאני נאבקת בזה
בפועל
זה מאבק
מאבק פנימי להסיר
את התנאים האלו שהציבו לי
כדי שאוכל לאהוב את עצמי
וכמה שלבים עוד יהיו
כדי שאוכל באמת לשנות
את הפרספקטיבה שלי על עצמי
מין יום כזה
שבא לי להישאר אישה וירטואלית
שיאהבו אותי בגלל
הערכים שחשובים לי
ולא בגלל איך שאני נראית
איזה מעגל
מחר יום חדש.
אהבתן? מוזמנות לקרוא עוד:
ארבעה דברים שילדה מתבגרת צריכה להסתיר ואיך זה ישפיע על חיי המין שלה
תגובה אחת
מתוקה שלי את יפה שלי גם כשאת שמנה וגם כשהשיער שלך לא מסתדר למרות שאני מעירה
לך על השיער כל הזמן…
חיבוקים ואהבה ללא תנאי
אמא