ב-20/12/13 השתנו חיי
לא משהו לא צפוי, משהו שהתכוננתי אליו
ועדיין
שום דבר לא נראה או הרגיש אותו דבר מאותה נקודת זמן.
היא נכנסה לחיים האלה, בדרכה שלה
בבית, 7 שעות צירים וברגע אחד
הנה היא, אלו הפנים שלה
זה היצור הקטן ששיהק לי בבטן.
כך בבית, בפשטות ובטבעיות העל טבעי קרה
וילדה קטנה נכנסה לעולם
איכשהוא היא עברה דרכי.
כשאני אומרת עברה דרכי אני מתכוונת לזה.
פיזית, נפשית, רגשית, רוחנית
הילדה הזאת עברה דרכי.
זה כואב וזה מרגש, זה עצוב וזה משמח
זה הכל וזה כלום, זה ממלא וזה מרוקן
ובסוף, זה משאיר אותך בוכה בלי דמעות
רועדת וממלמלת אלוהים.
היא נולדה ביום שישי, ביקשתי מאלון שידליק נרות
וכשבירכתי והתפללתי הרגשתי את המילה תודה כמו שלא הרגשתי מעולם.
יש משהו ממלא ענווה, מצניע בללדת
משהו שגורם לך להבין בדיוק את מקומך
משהו שמזכיר לך מי את ומה חשוב
משהו שמחזיר אותך למקור.
זו החוויה הכי עוצמתית, הכי רוחנית וגשמית והכי מטלטלת שעברתי בחיי
תודה לאלון, למיילדת שלנו שרהלה ולדולה שלנו רעות
שהיו שם לאפשר לי לחוות אותה ולהיות בה במלוא עוצמתה
בשטח שלי, במאורה שלי, בלי שום מעצורים.
החוויה הזאת גרמה לי לאלם.
לא היה לי שום רצון לדבר עם אף אחד, להפך.
פתאום להכניס אנרגיות מבחוץ הרגיש כל כך לא נכון.
לדבר על החוויה הזאת הרגיש שזה חוטא לה
לזייף חיוכים כשכואב לי
או לנסות להראות בשליטה כשאני מרגישה מחוץ לשליטה
מה שהייתי צריכה נמצא לידי, 3.270 ק"ג של שלמות
עיני גורה שמביטות בי מבעד לשמיכה, בכי שרוצה מזון
אימא שהפכה לסבתא שבאה לעזור, אלון שהפך לאבא הכי מדהים בעולם
אהבה שנשפכה עלינו בטונות מהמשפחה הקרובה והחברים
אז זה זמן טוב לבקש סליחה, לחברים ולמשפחה האהובים שסיננתי בלי רחמים
לכל מי שממש רצה לבוא לבקר ונהדף.
זה ממש לא אישי ולא אתם, אלא לגמרי אני ואנחנו.
היינו צריכים זמן להסתגל למצב החדש ואנחנו עדיין בהסתגלות.
אבל אם אתם רוצים, אתם מוזמנים להרים טלפון, לנסות לתאם
אולי זה יסתדר.
קראנו לה דריה, כל מי שעקב אחרי מה שכתבתי יודע שההריון היה מדהים, שבאמת הרגשתי שיש אלוהות בתוכי וכשהיא יצאה ראיתי שהאלוהות לגמרי שוכנת בה (כמו בכולנו), בנוסף, דריה בפרסית זה ים וגם לכל הסבים שלי ז"ל יש ד' בשם (יהודה, לינדה, דב ועדה) וגם לסבא של אלון (דוד), כך שמרגיש שמשגיחים על הקטנה שלנו היטב.
תודה על כל האהבה
ולחיי החיים החדשים שלי – שלנו
תגובה אחת