אלינה זולוטושקו היא אחת הנשים השוות שיצא לי להכיר. אלינה היא חברת דירקטוריון של עמותת 'אור קטן אוגנדה' שפועלת בסלאמס בבירת אוגנדה עם האוכלוסייה המקומית, היא אחראית על כל הפעילות בארץ, היא גם מנהלת את הצפון הטבעוני בהתנדבות מלאה ובנוסף היא פתחה משפחתון טבעוני בגבעת עדה, בגישה ייחודית שפתח כבר סניף נוסף בפרדס חנה והביקוש רק גדל.
התחברנו דרך הפייסבוק והרשתות הטבעוניות ועם כל פוסט שהעלתה, גיליתי אישה יוצאת דופן בעשיית הטוב שלה בעולם, בנכונות לעזור, בחיבור מאבקים, באהבה, באקטיביזם הלא מתפשר ובדרך החיובית שלה. החלטתי מזמן שאני חייבת לראיין אותה, זה אמנם לקח קצת זמן. אבל אני גאה מאוד להציג בפניכן- השראה מהלכת על שתיים:
"כשהייתי בת 10 הקימו דוכן של אנונימוס בספריה בבית ספר, לקחו אותי לסיבוב בלול וברפת, ראיתי את העגלים המופרדים, באותו רגע החלטתי שזהו. נהייתי צמחונית וכל יום שישי הקמתי דוכן מול השופרסל (בגיל 10!!)
אבל מבחינתי השינוי האמיתי התחיל אחרי שהשתחררתי מהצבא, ב2009 חיפשתי איפה להתנדב, תמיד התנדבתי עם ילדים והרגשתי שזה לא מספיק. רציתי ללכת על הכי הארדקור שאפשר- ילדים באפריקה. מסוכן, טרופי, הייתי בטוחה שאני אמות שם. היום זה מרגיש לי כמו הבית שלי. טסתי לחודשיים לבד ובסוף נתקעתי שם כמה חודשים טובים.
זאת הייתה החוויה הכי משנת חיים, לפני כן, למדתי עיצוב פנים בשנקר, רציתי להיות פרסומאית בכלל. תמיד הייתי פעילה חברתית, אבל קניתי מותגים, בזבזתי מלא כסף על בגדים, כשחזרתי כבר לא הייתי אותו אדם.
כשרק הגעתי לאפריקה היה לי מאוד קשה להכיל את העוני. 'אור קטן' ממוקם באוגנדה, בקמפלה הבירה, בשכונת עוני מהקשות בעולם, כ20,000 איש שרובם פליטים ממלחמות אזרחים מרחבי אפריקה, מעל 70% מהם ילדים ומעל מחציתם יתומים, יש הרבה חד הוריות עם גברים שנהרגו או נטשו, אבל גם הנשואות לא בהכרח במצב טוב יותר. במסגרת העבודה בעמותה הייתי עושה ביקורי בית. אישה נשואה שלבעלה יש עוד אישה או מאהבת ואיננו בבית, חוזר לפעמים, אונס אותה וגונב לה את הכסף ונעלם שוב. משהי הייתה מספרת על חבר חדש, אז האחרות היו שואלות, 'מתי את נכנעת לו?'
באתי בשביל הילדים. לא חשבתי שאני אתעניין במבוגרים. רופאה ישראלית הקימה את המקום עם ילדות בנות 18, היא הציעה לי לעבוד עם נשים חסרות מעמד, שמוכות ונאנסות על בסיס יומיומי עד כדי כך שזה נראה להן נורמלי. הסכמתי, אבל בראש חשבתי לעצמי שאין מצב, מה לי ולזה?
בגן יש 70 ילדים בגילאי 3-6 ושעות הפעילות 8:00-16:00. באוגנדה השפה הרשמית היא אנגלית והילדים האלה לא מדברים אנגלית, אז יש מורות שמלמדות אותן. בית ספר עולה 230$ לשנה- אין להם את הסכום הזה, אין להם שום סיכוי להתקבל בכלל לבית הספר בלי אנגלית ובלי הכסף הזה. לכל ילד ב'אור קטן' יש הורה מאמץ ישראלי שעוזר לממן את שנת הלימוד שלו. הילדים לומדים קשה כדי שיוכלו לעבור את בחינות הקבלה לבית הספר, רוב המתנדבים ישראלים והרוח של המקום ישראלית. הם מקבלים ארוחת בוקר וצהריים, חינוך חינם ומקום בטוח שמאפשר להם לשחק ולהיות ילדים וגם את ההזדמנות הנדירה לצאת מחיי העוני והרעב אליהם נולדו.
הפעילות המקורית הייתה הגן, אבל מאז נפתח מרכז קהילתי עם העצמת נשים, עם קבוצת נערות וקבוצת נערים, מרפאה חינמית עם ציוד מלא ותרופות שמטפלים במקרים דחופים לכל דבר- המרפאה היחידה בשכונה והיא גם הכי יקרה לתפעול.
קבוצת ההעצמה לנשים עושה דברים מדהימים, היא נותנת לנשים פרנסה וקבוצת תמיכה! הנשים בקבוצה מכינות שרשראות מנייר ממוחזר, אמנות שקיימת במזרח אפריקה ויש כאלה המנסות עצמאית לעשות את זה- אמרנו להן, בואו תעשו את זה פה. להביא אותן בשביל הפרנסה, אבל בפועל זאת קבוצת תמיכה. אנחנו, עמותת אור קטן, קונים את זה מהן בסחר הוגן והמתנדבים מוכרים את זה בדוכנים כדי לממן את פעילות העמותה.
הקבוצה הזאת הוכיחה את עצמה כמעצימה וקריטית עבור תושבות השכונה, לא פעם נשים מוכות הצליחו בזכות הפרנסה והתמיכה שהן מקבלת משאר הנשים, לקום ולעזוב בית מתעלל יחד עם הילדים.
הנשים מלמדות אחת את השנייה את הטכניקה וכך גם מחוץ לקבוצה יש להן אפשרות להמשיך להתפרנס מזה. אנחנו קונים את זה במחיר כפול משכר עבודה ממוצע ליום של גבר בסלאמס, ומוכרים את זה ב-40 ש"ח כשהרווחים הולכים ישירות לגן הילדים.
כל מקבלי השכר בעמותה הם מקומיים
יש את רסטי שהתחילה כמתנדבת בגיל 21, יחד עם קסאסה שהיא מוסלמית אדוקה, הן הפכו למורות בשכר בגן, העמותה עזרה להן לממן תואר ראשון (רסטי למדה מחשבים וקסאסה הוראה). רסטי הפכה למנהלת אדמיניסטרטיבית של העמותה, התקבלה לתואר 2 במלגה מלאה באוניברסיטה העברית, גרה פה שנתיים, עבדה קשה וחסכה כל שקל, חזרה לפני חצי שנה וקנתה להורים ולאחים שלה בית מחוץ לסלאמס. היא אמרה שהיא רצתה לגמול להם כי הם מכרו את הבית שלהם כדי שהיא תוכל ללכת לבית ספר ולסיים 12 שנות לימוד, כיום היא יושבת ראש העמותה. וגם זה אמירה בפני עצמה מבחינתנו- שמישהי שגדלה במקום תוביל אותו.
גם בטבעונות וגם בעשייה באפריקה השינוי הכי טוב צומח מדוגמה אישית.
המשפחתון שלי זו דוגמה טובה. פיתחתי גישה מיוחדת (התפתחה אחרי שנים בתור גננת ומורה לאומנות בשילוב עם הערכים שלי)- הגישה האורגנית:
- התפתחות רגשית– אווירה משפחתית. הילד צריך להיות כמה שיותר עם ההורים והמשפחה הקרובה, לכן יש אפשרות לשמרטפייה, אפשר לקנות כרטיסייה ולשלוח את הילד יום או שלושה ימים בשבוע. אבל אם כבר חייבים, אז קבוצה קטנה של עד 10 ילדים, משפחתי עם מלא חום ואהבה, רב גילאי ויש כאן עוד משפחה עבור הילד, שמאפשרת לו התפתחות רגשית שונה.
- התפתחות קוגנטיבית- למידה מחוויות, יצירה, העשרה, דמיון וכו'.
- התפתחות פיזיולוגית– תפריט עשיר שנבנה על ידי טל חייקין, תזונאית מוסמכת, תפריט טבעוני ובריא, אין פה טיפת סוכר, או מוצרים מהחי. ילדים שאוכלים הכול בבית, בשר, חלב, ג'אנק, שותים פה שייק ירוק ונהנים מתזונה בריאה ומוקפדת והם גם אוהבים את זה.
- ערכים- דגש על קבלת השונה, כלבים וחתולים שנמצאים עם הילדים, אין הבדל בין חיות שאוכלים לחיות שמשחקים איתן. יש תמונות גם של ילדים מהגן באפריקה ומדברים עליהם, לומדים גם על החגים שלהם. גידול ירקות, קומפוסט, מיחזור.
הרבה הורים לילדים מהגן עברו לטבעונות או שינו את התפריט לרוב טבעוני-בריאותי. כל האנשים שסובבים אותי, אף פעם לא כפיתי טבעונות, כי רק כשהבנאדם מרגיש שלא שופטים אותו, הוא יכול להיות פתוח לשינוי. הכול אותו דבר מבחינתי- אותה עשייה. קשה לי לחלק את הזמן שלי בין העבודה, לימודי פסיכולוגיה ולימודי אפריקה באוניברסיטה הפתוחה יחד עם העשייה החברתית שלי בצפון הטבעוני ובעמותת אור קטן."
תודה רבה לאלינה על העשייה החברתית וההשפעה המדהימה שלה על העולם ותזכורת לכולנו לכבוד חנוכה "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן"! תעזרו לאלינה לעזור לילדים, לאימהות ולקהילה של קמפלה, אוגנדה:
איך אפשר להגדיל את האור?
היכנסו לאתר: https://www.littlelight.co.ug/
או בפייסבוק "אור קטן אוגנדה"
לפרטים נוספים ניתן לפנות ישירות לאלינה: elina@littlelight.co.il
דוגמה לסיפור הצלחה מדהים: לילדה בתמונה קוראים אנג'ל והיא כבר בת 7, אימא שלה עבדה כמורה ב"אור קטן'" ולפני שנה הקימה בית ספר פרטי- עסק משלה!
2 תגובות
אלינה היא אחד האנשים הכי יפים שיש. אישה שהיא יפה מבפנים וגם מבחוץ. כל כולה טוב.
מרגש ומרשים כל כך. היא ממש השראה