תנו לילדים לרעוב בחג

תנו לילדים לרעוב בחג
אם הם רעבים בכל יתר השנה
מה הביג דיל
שיהיו רעבים עוד יום!
אנחנו מתחזקים חברה קפיטליסטית דורסנית
שבה החזק חי בכיף
והחלש נלחם מדי יום
כל מפעל ההאכלה בחגים
מקומם אותי!
איפה כל אותם עשרות אלפי אנשים מדהימים
כשצריך אותם באמת?
כשצריך לצאת לרחובות ולמחות
על מצב הרווחה
על כך שיש 2.5 מיליון עניים בארץ*
מתוכם כמעט מיליון ילדים
איפה הם כשצריך להיכנס לעמדות ההשפעה
איפה הם כשיש בחירות
ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם
הטייקונים הם אלה שמנצחים
פטרוני הגז הם אלה שראש הממשלה שלנו ילחם עבורם
הוא משיג את מה שהוא רוצה
והוא כנראה רוצה שיהיו רעבים
שיהיו חלשים
שיהיו זקנים שמחטטים בפחים
כנראה זה מתיישב עם תפיסת עולמו
על שוק חופשי
כי כשאתה גר בקיסריה
ואייל הון בעצמך
שוק חופשי זה סבבה
וצריך שיהיה מי שיפנה את הזבל
וכמובן מנקות ומאבטחים
כמה נמאס מהמושחתים!
אז אנשים טובים
להאכיל אדם אחד, משפחה אחת,
זאת נתינה מקסימה ומוערכת
אבל היא משמרת
מצב של עוני
היא מחזקת
את המצפון שלנו
די לתת דגים, תתנו חכה
או יותר טוב
תלמדו איך לגדל ירקות ופירות
איך ליצור תעסוקה והזדמנויות
תאבקו יחד עם מי שאין לו/ה משאבים כדי להיאבק
תאמינו שלא/נשים האלה מגיע פרנסה טובה
והם בעלי/ות יכולות וכישרונות
שמגיע לכל אחד ואחת כאן רווחה
ובטחון תזונתי וקורת גג
ותלחמו כדי שישבו בכנסת ובממשלה שלנו
אנשים שרוצים את טובת כל אזרחי המדינה
את טובתן של האלמנות והיתומים
של האימהות החד הוריות ועיירות הפיתוח
של בני ובנות כל הדתות וכל המגזרים
של הקשישים והרכים הנולדים
תלחמו כמו שאנחנו נלחמים במלחמות
עם רעל בעיניים ואמונה מלאה בצדקת הדרך
תתאחדו כמו שאנחנו מתאחדים במלחמות
כי זקנים שמחטטים בזבל וילדים שלא בטוחים אם יקבלו ארוחה
זאת מלחמה מוצדקת
כי אם נפסיד בה
הרי הפסדנו את עצמנו.
קצת רקע עלי: בצבא הייתי בתחום הת"ש (תנאי שירות, מש"קית וקצינה במשך 3.5 שנים) והייתי כל כך גאה בשליחות שלי, בלדאוג לחיילים הנזקקים ולמשפחותיהם בחג, בלהשיג עוד כמה שקלים כל חודש או להעניק מענק או הלוואה. רק בדיעבד הבנתי שמשהו דפוק מהשורש. שחיילים שמשרתים את המדינה חייבים לרוץ אחרי זה לעבוד כדי להבטיח שיהיה מזון בבית, או חיילים שנשארים כל הזמן בבסיס, כדי שהם לא יצטרכו להשכיר לעצמם דירה, כי אין להם איפה להיות. שיש אנשים מבוגרים שאין להם מושג איך להתמודד מול הבירוקרטיה והם לא יודעים איך לעמוד על הזכויות שלהם ואף אחד לא מסביר להם. שאנחנו מנציחים את הבורות שלהם בזה שאנחנו עוזרים להם ולא מלמדים אותם לעזור לעצמם. ומשמרים את זה שאף אחד לא יצא לרחוב, כי כל הזמן שמים להם פלסטרים למרות שיש פה מחלה נוראית שיש להיאבק בה. וחייבים לעשות את זה ביחד בצורה ממוסדת.

*מתוך הדו"ח של לתת ב2014