את בת שלוש היום
קמת בבוקר שמחה לגלות ממתקים שאבא קנה לך ליד המיטה
לגן הגעת בשמחה וישר רצת לשחק עם חברים
את רצה כמעט לכל מקום
כל הזמן
ברגליים יחפות אם אפשר.
הלכנו לבריכה היום
את דגיגה קטנה
שלווה ושמחה במים העוטפים אותך
צוללת, שוחה, עושה גילגולים במים, קופצת
להסתכל ולהשתאות.
אני רוצה להזכיר לך ולי את השיעורים שלימדת אותי בשלוש השנים האלה על אהבה עצמית.
חמשת השיעורים על אהבה עצמית שלמדתי מבת השלוש שלי:
- זה מה שזה. ליד עין שמאל יש לי שומה. לא משהו שהפריע לי יותר מדי. לא חושבת שהיא יפה במיוחד. לא מפריעה לי מספיק בשביל להסיר. כשהיית תינוקת תוך כדי הנקה ליטפת לי את הפנים, לפעמים מועכת את האף, תוחבת אצבע לפה, בודקת עם העין עמידה למגע ועל הדרך ליטפת את השומה. לפני שנה שאלת אותי, איך אין לך כזה. זה היה קסום בעיני. השומה היא בסך הכל שומה. נייטרלית לחלוטין. חלק ממי שאני.
- להקרין את האור במלואו. נולדת יום אחרי. מאוד התחשבת. ביקשתי ממך יפה שתצאי ביום משלך. שיהיו לנו ימים נפרדים. אבל עדיין מין הסתם ימי ההולדת שלי נראים אחרת לגמרי. ההשוואה מעניינת. ביום ההולדת שלך לבשת שמלה לבנה שביקשת במיוחד, כזאת שמתנפנפת. ביום הולדת בגן הסתובבת שוב ושוב ושוב. לקחת את כל הבמה. בשיא תפארתך. במין רצינות כזאת. בביטחון מוחלט ונינוח במקום שלך ובמי שאת. את ההשתקפות שלי. אני חושבת על מה יגידו. האם זה יפגע במישהו. למה צריך תשומת לב. אני מקטינה את עצמי, משתיקה, מתאימה. אני לא תופסת את המקום במרכז ונהנת מתשומת הלב, המבטים והתהילה. יש משהו מהפנט להביט בך ככה. רק שלא תעמעמי את האור. בשביל אף אחת/ד.
- דימוי גוף חיובי. כשאת מתפשטת לפני המקלחת, קודם כל תרוצי בכל רחבי הבית ותצחקקי, אחר כך בסוף המקלחת עם המגבת, תקפצי על המיטה, תשתוללי, תתגלגלי. הגוף הוא אושר. הוא כיף. הוא פשוט גוף. בלי חסמים, בלי מבוכה, בלי מורכבויות. פשוט כלי נהדר שמשרת אותך בעולם הזה. הלוואי שהייתי יכולה לאמץ את הגישה הזאת
- להיות ברגע. היום מישהו לא רצה לשחק איתך ואז את עצובה ונעלבת ובוכה. תוך פחות מחמש שניות זה יכול להתחלף בשמחה, בפליאה, בצחוק ובאלף דברים אחרים. את לא תסחבי את המטען של הרגע הקודם, לרגע הנוכחי. זה מדהים! עוצמתי בטירוף. כעסת, בכית, עד שהשתחרר ופינה מקום לרגש אחר. להרגיש באמת, לתת לזה מקום ולשחרר…
- להיות אישה זה לא בושה. את הכי אישה שיש. החברים והמשפחה שלנו צוחקים. את אוהבת נעלי עקב, שהסבתות ישימו לך איפור, את השמלות הכי ורודות-נוצצות ואם אפשר עם בד מלמלה בכלל טוב. את האנטיתזה שלי. אני שרוצה לגדל אותך על ערכי השיוויון המגדרי, לפעמים מסלילה אותך להיות משהו אחר ממה שאת. את אוהבת יופי. את מעריכה אותו. את נהנת לשחק עם המראה שלך. (רק למה ורוד בייבי, למה?!?:) את ילדה-אישה-אימא קטנה שהולכת עם הבובה שלה בעגלה או במנשא. מדהים זה. לימדת אותי שכשרוצים לחנך לשיוויון מגדרי צריך לא להסליל לחינוך אנטי-מגדרי. את בהלימה מוחלטת עם המגדר שלך. וזה לא מונע ממך לשחק במשאיות, לטפס על עצים, להיות רופאה או לרצות לתקן עם פטיש כמו אבא. כי זה שוויון מגדרי במהותו.
ברכה לילדה בת שלוש האהובה עלי בעולם
תהיי את.
תמיד.
בלי להקטין.
בלי להתנצל.
תני לאור שבך לזרוח הכי רחוק והכי חזק שרק אפשר.
את מה שאת
ואת שלמה ומושלמת
ויש לך מלא פגמים
שהופכים אותך למי שאת
ואיזה כיף שאת קיימת בעולם הזה
איזו מתנה גדולה את
לחיים שלי
לעולם הזה.
תהיי אישה
שיודעת שהיא מסוגלת הכל
שיודעת שהיא ראויה
לכל האהבה שיש לעולם להציע.
אני עוד אתגעגע לבת השלוש שאת.
אני מרגישה את זה.
אבל לא יכולה להתאפק לגלות מה אני אלמד מבת הארבע שתהיי, מבת העשרה, העשרים, השלושים
ושרק אזכה ללוות אותך לאורך החיים.
אני אוהבת אותך
מלפני שנולדת
והרבה אחרי שאמות
אימא.
תגובה אחת
עשית לי ככה שהשערות בידיים נעמדו ואחכ העיניים נצצו
חוצפנית , ככה להיכנס בי .
את כותבת נהדר ועצתי החמה היא לאסוף את כל הכתובים שלך פה ולאגוד מייד לספר.
הצלחה מובטחת.
אוהבת .
אלינוער