כיפאח דסוקי ואני נהיינו חברות בפייסבוק בעקבות משהו שכתבה לפני שנים. המילים של האישה הזאת נכנסות ישר ללב. ידעתי שמדובר באישה סופר מיוחדת וששווה להכיר. כתבתי לה הודעה בפייסבוק, היא ענתה לי והשאר היסטוריה. נחשפתי לאישה מדהימה, פעילה חברתית, משוררת, פמיניסטית וטבעונית. אישה שכותבת בחסד ויודעת לבטא רעיונות סופר מורכבים בצורה פשוטה. היא הרימה קמפיין הדסטארט והצליחה לגייס מעל 130,000 ש"ח בשביל ספר המתכונים שלה 'מטבח של שלום'. בקיצור, אישה ששווה להכיר.
אני מודה, שכיפאח ואני יכולות לחפור עוד שעות וזה ראיון ארוך. אבל הוא שווה כל כך שהיה לי חבל לקצר אותו (למתעצלות במיוחד, לפחות תקראו את החלקים המודגשים כמו במוסף של שבת:). בקרוב יעלה באתר הקורס האינטרנטי הראשון שלה על בישול טבעוני-ערבי טעים, בסוף הפוסט תמצאו קישור להרשמה כדי לדעת ראשונות כשהקורס עולה לאוויר וגם קישור למתכון מקלובה שישנה את חייכן וקישור לרכישה של הספר השווה שלה. אבל בשביל זה כדאי להמשיך לקרוא…
את כותבת בחסד בעברית, איך זה התחיל?
התחלתי לכתוב שירה בגיל 9. פרסמתי בהמון באתרים ועיתונים בשפה הערבית. זה לא חדש בחיים שלי. לפני שלוש שנים התחלתי לכתוב בעברית. כדי לכתוב, את צריכה לחשוב בעברית. היה מאוד מאתגר לכתוב את מה שיש לי בראש בשפה שהיא לא שפת האם שלי ועוד בשירה. השירה שאני כותבת בעברית נגזרת מהשירה בערבית, זו שירה יותר ארוכה, המון מושגים שמגיעים מהערבית, הסגנון שלה יותר קרוב לסגנון השירה המודרנית.
בספר מטבח של שלום, היה מובהק שיש שתי תרבויות כי יש ערבית ועברית, בספר השירה זה חבוי בדקויות שהזכרתי.
איך הייתה העבודה על הספר ועל הקמפיין?
העבודה הייתה מאוד אינטנסיבית. ההדסטארט ארך חודש. חודש לפני שאלתי קבוצות רלוונטיות ועשיתי מחקר שוק, בדקתי שיש לי סיכוי מאוד גבוה אחרת לא הייתי נכנסת לזה. גייסתי 130,000 ₪, ועדיין הוספתי מהכיס 60,000 ₪, לא לקחתי בחשבון את המע"מ והמס ועוד מכשולים בדרך. חשבתי שבקמפיין גיוס המונים אין צורך בזה. היו טעויות עם ספקים. היו כאלה שלא הייתי מרוצה מהם והתחלתי מחדש עם ספק חדש. צריך לקחת בחשבון 15% מהסכום למה שנקרא הפתעות וטעויות. לא לקחתי את זה בחשבון.
הכרתי המון אנשים בפייסבוק, נחשפתי וגיליתי מי מאמין בי ומי לא. מי אני רוצה בסביבה הקרובה שלי, מי יהיה איתי באש ובמים. למדתי שאני לא חלשלושה כמו שחשבתי. בשום שלב לא ויתרתי על האמונה שאני אצליח, למרות שהיו אנשים שפקפקו בי לאורך הדרך.
אני מאוד מאמינה שבעתיד כל העולם יהיה טבעוני, פמיניסטי, הומני ומקבל. האמונה הזאת לא חדשה לי. הרעיון של התקווה שבספר בישול בשתי שפות, מאוד עזר לי בקמפיין, זה מחבר. ניסיתי להראות בספר הזה שאפשר לעשות משהו. זה לא ספר שעושה שלום עולמי. אבל זה פרי של תהליך מסוים שמראה שאת יכולה. בין אם זה ספר, הרצאה, משחק, את יכולה ליצור שינוי קטן שיכול להשפיע.
אם את מאמינה במשהו, קומי ותעשי.
מתי הבנת שאת רוצה להוציא ספר בישול ולמה?
אני לא הבנתי. אנשים דחפו אותי להבין. כתבתי בערבית ועברית מתכונים, בהתחלה לא הייתי עצלנית. עם הזמן, ויתרתי על ערבית כי ראיתי שרוב העוקבים שלי הם יהודים והקהל יעד שיותר מעניין אותי לכתוב אליו הוא קהל יהודי, כי קהל ערבי מכיר את הסיפורים והאג'נדה שלי.
התחלתי לפרסם מתכונים בקבוצות וקיבלתי תגובות מדהימות. חבר מאחד הקבוצות פנה אלי והציע לי את הרעיון. במיוחד כי לא היה ספר בישול טבעוני ערבי. הבנתי שזה יכול לספר את הרעיון והחלום שלי בצורה הכי טובה.
איך הגעת לטבעונות?
אני הייתי מאלה שהתנגדו לטבעונות, לא הבנתי מה הקטע. ואז נהייתי חולה, עברתי שנה זוועתית בבתי חולים ומיון. עד שהגעתי לרופא חכם אחד שהבין שזה נגרם בגלל חיידק הליקובטר, הבדיקות אישרו את זה. פיתחתי רגישות גבוהה ללקטוז, ברמה של דלקת במעי. עם המצב הבריאותי שהתדרדר, חלק משמעותי מהתזונה שלי השתנה, לא אכלתי דגים או בשר ממילא כי לא אהבתי, רק עוף. מה שטוב בטבעונים, זה שהם נשארים לחפור, עד שאת עושה שינוי. השתתפתי באתגר 22 והיום אני מדריכה שם. כשראיתי את ההרצאה של קירות שקופים עברתי לטבעונות לגמרי. אימא שלי הכינה לי את המנה האהובה עלי עם עוף ולא הצלחתי לגעת בה. מאז ועד היום אני טבעונית.
היום זה כל החיים שלי. אני לא לובשת צמר או נוצות, לא קונה איפור שנוסה על בעלי חיים. משתדלת להיות מודעת אקולוגית ולמחזר. טבעונות זה אורח חיים מלא. זה לא רק לא לצרוך מוצרים מהחי. אלא גם לדאוג לסביבה ומה יעשו הדורות הבאים. זה מכלול.
בשנים האחרונות כיפאח חיה בפראג. למה בחרת לעבור?
חשבתי על זה שלוש שנים, תוך כדי התואר. עברתי תהליך התפתחות של קירבה לחברה היהודית, הבנתי שזה לא כזה מאיים או מפחיד כמו שחשבתי. התחלתי לכתוב בעברית והכרתי יותר חברים יהודים.
ועדיין בארץ הרגשתי מסע הישרדות ולא מסע התפתחות. כל האנרגיות שלי התבזבזו על היום יום, על המצב הכלכלי-חברתי. על מלחמות. כל הדברים הקטנים שרציתי לעשות נראו טיפשיים מול המלחמות. בארץ מאוד עמוס לי רגשית ואני אדם רגיש, הייתי צריכה פרספקטיבה של מרחק, לפעול מרחוק, יותר קל.
בארץ היה לי את הרעיון לכתיבת ספר בישול במשך 7 חודשים, היו לי שותפים בארץ, אבל זה לא הצליח לצאת לפועל. פה בפראג, אני לא צריכה להתעסק עם הישרדות. כל האנרגיה הולכת ליצירה.
כשהכרנו, כיפאח הייתה עם כיסוי ראש, למה בחרת להוריד אותו?
כיסוי ראש באסלם אומר שהתבגרת, אני לא שמתי את זה בתור נערה מתבגרת אלא בגיל מאוחר. הארוס שלי בגיל 23 היה מאוד דתי והיה לי חשוב לשמח אותו, שמתי את הכיסוי ראש וכשנפרדנו הבנתי ששמתי את זה מהסיבות הלא נכונות והחלטתי להסיר את זה. דיברתי עם ההורים שלי על זה, הם הבינו את המקום שלי, למרות הבושה ומה יגידו השכנים. זה שעברתי לפראג הקל עלי.
גם באסלם אומרים שאם את לא עושה משהו מהלב, עדיף שלא תעשי אותו. זה נותן רושם של זהות דתית, וזה לא אני.
מה היחס שלך לאסלם?
אני לא דתייה בכלל, אבל אני חושבת שיש חוכמה ודברים שאפשר ללמוד, יש יופי. צדקה, לכבד את ההורים שלך, אסור שהגובה של הקול שלך יהיה גבוה משלהם אפילו בזקנתם. לחייך למשהו ברחוב, נותן לך נקודות אצל אלוהים. להרים את הזכוכית מהאדמה, לכבד בעלי חיים.
כיום כיפאח לומדת בפראג מגדר. למה בחרת לימודי מגדר?
מגיל 15 אני מאוד פעילה וכותבת ולא שותקת על דברים, אני עוסקת בפמיניזם, כשקורה משהו לא לרוחי אני ישר מסבירה.
אני אקטיביסטית בטבעונות ופמיניזם. התחלתי בפמיניזם וזה נוגע בי בפן האישי ממקום מאוד עמוק ולכן אני חפרנית פמיניסטית, כשאני רואה עוול שנעשה כלפי נשים, אני לא אשתוק.
סימסטר ראשון בלימודים, אני מכירה הכול. אני יודעת למה זה קורה, מה משמעות ההשפעה של השפה על התרבות. הגעתי לתואר מגדר כדי שאני אוכל לפעול בתחום, אסמכתא שאני מבינה במגדר וגם כדי לקבל כלים למצוא פתרון או קצה חוט לתופעה האיומה של רצח נשים. רצח על רקע מגדרי. אני מקווה שבעבודת התזה שלי אני אגלה משהו. חשבתי שאולי באקדמיה אני אמצא קצה חוט להתחיל אתו.
איך כל המרכיבים מסתדרים בזהות שלך?
אני באה מכל כך הרבה מיעוטים, אני לא בחרתי להשתייך לרוב המיעוטים האלה, אבל הבנתי שזה מה שהופך אותי לעצמי ועוזר לי בהתפתחות. אני לא מסוגלת להתמקד בדבר אחד. אם יש לך תשוקה לעשות יותר מדבר אחד ולעזור לעולם הזה להיות במקום אחר, את חייבת לעשות את זה.
הכל התחיל מכתיבה. כשאת כותבת, את יודעת להיות בכל מקום. למילים יש כוח מאוד חזק. כשיש כל כך הרבה עוולות בעולם, אי אפשר להתפקס בדבר אחד ולהזניח את השאר. אני לא מאמינה בזה. אני מתפרשת. על כל דבר את שמה חלק מהאנרגיות שלך והדברים החשובים לך. יש המון מאבקים בעולם הזה שאני לא מגיעה אליהם. אני לא יכולה להגיע להכול. אני מאמינה שאנחנו קבוצה גדולה ויכולים לעשות הרבה ביחד, כל אחת במסגרת היכולות שלה.
יש לי מספיק אנרגיות להספיק הרבה וכל התחומים האלה מעניינים אותי. אני משתעממת מהר ואני חייבת שיהיו לי גירויים. כדי שאני אשאיר את עצמי במקום הזה של האנרגיות שעושות לי טוב בחיים. כשאני בתנועה מכוונת למטרה, אני מגיעה לתוצאות.
מה לגבי אהבה עצמית?
זה תהליך מטורף. הגעתי לפה רק בזכות אהבה עצמית. אבל כשהתחלתי, לא הייתי שם בכלל. בתור ילדה ונערה הייתי ביישנית כל כך. כל כך הרבה אנשים פגעו בי ותמיד הפנמתי את זה, הייתי עם בטחון עצמי מאוד נמוך. אחרים לא ראו את זה. אבל ביני לביני ידעתי שאני חלשה. במשך המון שנים, אחרי גיל 18, נתתי להרבה אנשים לפגוע בי ולא היה לי אומץ להגן על האישה שבי. עד שקיבלתי 2 מכות מאוד חזקות מהחיים (קשור לאהבה ולחברים) כאפה של קומי, תפסיקי להיות סמרטוט. את לא!
אלוהים רואה שאת תקועה במקום מסוים, שם לך רגל ופתאום את מבינה שאת צריכה להתפתח.
אחרי שקיבלתי את המכות שאני מברכת עליהן דברים השתנו, בדיעבד הן היו מתנות עצומות עבורי.
אחרי גיל 25 התחלתי להבין כמה אני באמת שווה. הפסקתי להתבייש בזה.
גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית, אישה עוצמתית ועצמאית, עם פה גדול, היא אישה שמנסים להשתיק אותה ולדחוק אותה לשוליים. באירוסין שלי הרגשתי שאני צריכה להקטין את עצמי, להנמיך את מי שאני כדי שנהיה באותו גובה.
כשהבנתי שאני לא צריכה להקטין, התחלתי לכתוב בעברית והמון אנשים נכנסו לי לחיים והתחלתי לרכוש בטחון עצמי. הבנתי שאני משהו מיוחד. כל אחת היא משהו מיוחד, רק שצריך להכיר בזה.
אני מיוחדת בכתיבה, טובה בלהביע את הרעיונות שלי בכתב. כשהגעתי לבית הפנימי הזה, שאני לא צריכה אהבה מבחוץ או תשומת לב מבחוץ, כי אני נותנת לעצמי. בין אם זה שופינג, מסאז', כתיבה או יצירת סרטון. גידלתי ביציות ואומץ ליצור כל כך הרבה דברים. אמונה בילדה שבי ובאישה שבי. כל הפחדים האלה שבראש, שישארו בראש. כשפחדתי להתעמת עם ההורים שלי, הייתי בדאון ופחד מה הם יגידו, או אולי הם יכעסו ולא ידברו איתי, כשדיברנו, זה לא היה גרוע כמו שחשבתי בראש. אנחנו אלופות בלהלקות את עצמנו.
אז תפסידי כסף, אז מה? תעזי, תעשי! כשאת קופצת ואת עושה דברים ואת נכשלת זה עדיף מבנאדם שלא עושה כלום. עדיף מתחושת חוסר אונים ' אני לא יכולה, אני לא מאמינה'
העולם צריך אותנו.
אני מאוד מאמינה שכדי שהעולם הזה יגיע למקום טוב יותר, הוא צריך את הנשים. אנחנו מרשות לא רק לעצמנו. כשאנחנו יושבות באדישות וחושבת שאין לנו כוח, אנחנו מאפשרות לדברים רעים לקרות. אם אנחנו רוצות לשנות את מה שקורה לנשים, אנחנו חייבות לזוז ולהתחיל לשנות.
גברים צריכים ללמוד, אבל שינוי מגיע מבפנים. אין לי שליטה על גבר. יש לי שליטה על עצמי. כשיש לי שליטה על עצמי, אני אקום ואפעל כדי לשנות דברים. לא כולן מסוגלות וכל אחת לוקח לה זמן להבין את הנקודה הזאת, אבל השינוי מתחיל בתוכנו. יש לנו אור שישפיע על העולם הזה ואנחנו נעזור אחת לשנייה. כולנו יכולות, יש כאלה שיודעות שכן ויש כאלה שלא.
כשעוד הייתי חסרת בטחון, נשים עוצמתיות אמרו לי, שאני אישה חזקה, היום אני גאה להגיד את זה לנשים אחרות. קחי את החיים שלך בידיים. הסיסטרהוד הזה, אחוות הנשים, אני מאוד מאמינה ביכולת שלנו לשנות את העולם הזה לטובה.
————————————————-
לקישור למתכון מנצח למקלובה מתוך הספר מטבח של שלום לחצו כאן
לקישור לרכישת הספר 'מטבח של שלום' לחצו כאן
————————————————-
רוצה לדעת כשהקורס של כיפאח לבישול ערבי טבעוני עולה לאתר?
מלאי את הפרטים כאן ונדאג לפנק בהטבה חגיגית!
(אני מתחייבת לא להשתמש בנתוני ההרשמה לשום שימוש מלבד עדכון לגבי הקורס של כיפאח. כי ספאם זה מאעפן)
