"כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה…" "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק…" "לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ"
ליל הסדר – מה נשתנה בעצם? גברים שמספרים סיפורי גבורה של גברים, מאב לבנו והאם והבת נשכחות, נוכחות כרואות ואינן נראות ואינן מדוברות או מסופרות. והרי שום דבר מהסיפורים האלה לא היה מתרחש בלי גבורתן של נשים. בלי האומץ, האהבה והמסירות של אם שרוצה להציל את בנה. בלי החמלה של אישה שרואה תינוק בן יומו ורוצה להצילו. בלי היוזמה והחוכמה והיצירתיות של נשים שלא עושות כדי שיראו ויספרו, אלא עושות בעל כורחן, כדי להיאבק בנסיבות בלתי אפשריות שנוצרו בשל גברים שיכורי כוח (ר"ע פרעה במקרה הזה).
אז רגע לפני ליל הסדר, הצעה לתוספת להגדה, תיבול פמיניסטי בריא, תיקון עוול היאסטורי, קבלו את הגיבורות האמיתיות –
יוכבד – מיילדת ואימו של משה
כזכור, פרעה הורה על השמדת כל התינוקות הזכרים בעם ישראל. בספר שמות כתוב – "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר."
היא הצליחה להסתיר את התינוק הרך שלושה חודשים, כשהבינה שלא תוכל להמשיך להסתירו, בנתה עבורו תיבה ושלחה אותו היאורה.
יוכבד גם מיילדת אמיצה ועל כך, בהמשך. (קרדיט – יוכבד ויקיפדיה)
מרים הנביאה – אחותו הבכורה של משה
המסורת מספרת כי בעת גזרת פרעה "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", החליט עמרם (אבא שלה) שמוטב להתגרש מהנשים כדי שלא ייולדו תינוקות. בגמרא נאמר:
עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשווא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות! … עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.
בהקשר ללידת משה והשלכתו ליאור מופיע מדרש נוסף המתאר את נבואת מרים: מרים הייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן, שמושיע את ישראל מיד מצרים. וכיוון שנולד משה, נתמלא הבית כולו אור. עמד אביה ונשק על ראשה. אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך."
לפי המסופר בספר שמות אחות משה (לא נאמר במפורש שמה) היא זו אשר צפתה על משה ביאור, ראתה את בת פרעה אוספת אותו והציעה לה כמינקת את אמה: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ… וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד."
יוכבד ומרים מזוהות ע"י חז"ל כשפרה ופועה, המיילדות העבריות שלא צייתו לפקודת פרעה להמית את הזכרים. כך נאמר בגמרא: "שפרה – זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; דבר אחר: שפרה – שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה – זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? … שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל". וכן מסביר רש"י: פועה – זו מרים שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים המפייסות תינוק.
אני מעריצה מיילדות. עבורי לידה זה רגע קדוש ומי שנמצאות שם, להאמין ולאהוב, לטפל ולתמוך, לחזק ולעודד, הן שליחות של אלוהימא. מיילדת צריכה עוצמות מדהימות ואומץ ואהבה. ואלו שעשו את מלאכת הקודש הזאת בימים ההם, שראו נשים שמתות במהלך הלידה, שיילדו תינוקות שלא נשמו, שידעו שבכל כאב יש גם עוצמה. הן היו נשים מיוחדות עם עוצמות שקשה לתאר.
אני מדמיינת את יוכבד ההרה, חוששת על התינוק שלה, אבל מאמינה, כמו במהלך לידה, שהיא תעשה את המיטב שלה ותתמסר לכוחות עליונים. אני מדמיינת את חוזק התפילה והכוונה שלה. אני מדמיינת את הפחד והאמונה.
אני מדמיינת את מרים הנערה, מתייצבת מול אביה ואומרת לו שהוא טועה ובוטחת בעצמה ובנבואה שלה במסירות כל כך גדולה.
את מרגישה את העוצמות האלה של האם שנלחמה למען הבן שלה, שלא ויתרה עליו לרגע, שהנחישות שלה הובילה אותו לחוף מבטחים? את העוצמות של האחות שידעה את הסכנה, אבל בטחה בנבואה שלה?
מרים מוזכרת במפורש בשמה לאחר קריעת ים סוף כשתופפה בתופים וחוללה במחול את שירת מרים: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַ-ה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
איזה מאורע מרגש, אישה מובילה שינוי ונשים נוהרות בעקבותיה. לא באותות או במופתים, לא באיומים או בניסים. בריקודים, בתיפוף, בקצב, בביטחון, בשמחה, בגאווה. (קרדיט סיפור מרים – ויקיפדיה)
מרים היא אחת משבע הנביאות שכתוב עליהן בתנ"ך והיא גיבורה מרשימה כל כך. שמה בין היתר מסמל את המרי במצרים ובעבדות. איזו שליחות מדהימה!
בתיה בת פרעה – בתו של פרעה, ששיעבד את בני ישראל במצרים
מוזכרת במקרא כמי שמצאה את משה כשירדה לרחוץ ביאור, ולאחר מכן העניקה לו את השם "משה", לזכר משייתו מן המים. היא גידלה אותו כבן בבית אביה. זאת, על אף גזירת האב על הרג כל התינוקות, אותה גזירה שבגללה הושם משה בתוך תיבת ביאור.
- "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר"
- "וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף"
- "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ"
- "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד"
- "וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה"
- "וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ"
- "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה"
המצרים התייחסו לבת פרעה כאל אלה ואף נתנו לה מעמד אלי. היו שטענו כי קיים דמיון רב בין תרמותיס לבת פרעה. האלה תרמותיס הייתה אלת הפריון והתאפיינה בערמומיות כנחש ונקראה גם "המיינקת". היא מוצגת כאישה עם זנב נחש והיא התגלמותה של הערמומיות הנשית. לפי האנלוגיה בין האלה לבת פרעה ניתן להבין כי גם בת פרעה התאפיינה בערמומיות ונקראה "המינקת", ואכן, בזכות ערמומיותה הונתה בת פרעה את אביה והצילה את משה. (קרדיט – ויקיפדיה)
כמובן שאישה שמפרה את הכללים היא 'ערמומית' 'נחש'. תחשבו כמה אומץ נדרש להפר את פקודת אביך, לזהות ישר שמדובר בתינוק עברי, לחמול עליו ולפרוס עליו את חסותה. תדמיינו את עוצמת האלה שרואה מה שצריך לעשות ועושה את זה, בכל הכוח ובלי להסס או להתבלבל.
מאחלת לנו את המסירות של יוכבד, את הבטחון בנבואה של מרים, את החמלה של בת פרעה, ואת האומץ והעוצמות של כל אחת מהנשים האלה ועוד רבות שהגבורה שלהן צריכה לעבור מדור לדור, מאם לבת ובן.
בטח בהקשר של חירות ואחריות.
והגדת לבתך ולבנך.
למי שמעוניינ.ת בסדר נשים של התנועה הרפורמית ממש כאן
שיהיה לנו חג שבו נקרא מעבר למילים הכתובות ונוסיף את המילים שלנו ואת הערכים שלנו.
(אם יש עוד קישורים להגדות שנותנות מקום של כבוד לנשים, מוזמנות להוסיף בתגובות.)
