בתור ילדה חייתי את הניגודים,
מצד אחד
סבא וסבתא שלי מצד אבא
טריפוליטאים דתיים
כמה כיף היה להגיע אליהם לשבת
ללכת לבית הכנסת
להדליק נרות עם סבתא
או לחכות בהתרגשות שסבא יחזור מבית הכנסת
כדי שנתאסף כולנו לשולחן
עד עכשיו
חמימות ממלאת אותי
רק מהזיכרון המתוק הזה.
מהצד השני
סבא וסבתא שלי מצד אימא
הונגרים ניצולי שואה המתנכרים לאלוהים
לאכול נקניק חזיר עם גבינה
לנסוע לטייל בשבתות
להריח את ריח העוגה הנאפית בשבת
או לבלות בחיק המשפחה בלי שום סממן דתי
ספגתי דרכם
את הכעס הזה
לה' שלא היה שם.
ילדות בירושלים זה דבר מורכב
לילדה חילונית
לחכות בתחנה לאוטובוס
ושאישה תעצור ותתחיל להטיף לך שבת ישראל היא צנועה
או על כך שהפריצות גורמת לפיגועים
סגירת רחובות או לא
שריפת חנויות
פתאום הדת נהיית אלימה.
או טרגדיה משפחתית
שפוקדת את המשפחה המורחבת
ורב מגיע
וטוען שזה קרה
בגלל שלא קוימו המצוות
ואת רק רוצה לצעוק
מה זאת הדת הזאת?
ומי היא חושבת שהיא?!?
ואז צבא
קורס קצינות
מה את יותר? יהודיה או ישראלית?
ברור שישראלית
היהודייה זה איזו נספח בעל כורחו
או שאולי
לא?
צבא
חברים וחברות
דתיים ודתיות
ואני רואה גם את הצד המואר
והיפה
של הדת הזאת
הצד באמונה
שמחזק ומחייה
שנותן שורשים ומסגרת
אולי בכל זאת כדאי להאמין?
קורס מורי דרך
לומדת
היסטוריה
תנ"ך
בית ראשון
בית שני
מורשת
חגי ישראל
היהדות של היום
היא לא היהדות
של לפני 2,000 שנה
גם לא אותה היהדות של לפני מאה שנה
מתחילה לקחת קבוצות
תגלית
יודעת את התפילה כמעט בעל פה
מתפללת איתם
מסבירה להם את משמעות המשפט
"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"
וקוראת איתם מילה במילה
כשכולי צמרמורות של יראת קודש
לוקחת אותם לכותל המערבי לראשונה
אולי הראשונים במשפחתם שזכו להתקרב אליו
ואני שמה את ידי על האבנים
ומרגישה עדיין
את הדמעות של סבתא לינדה ז"ל
שהתעקשה לקחת אותי
שהתעקשה שאני אגע
באבנים האלה
וזה לא הרגיש כלום
אבל היום אני עוד מרגישה אותה שם
ומרגישה גם את ה'
ויודעת שיש אמת חזקה
אבל גם כל כך מסועפת
ולא יודעת איך לחזור לחיק היהדות
איך לגרום לה להיות שלי
איך לא לרצות לשבור את בית הכנסת
שמסתיר את הנשים שבו
שנותן להן מקום ביציע האחורי הקטן
כאילו הן פחות ראויות להיות בקדמת הבמה
איך לא להתבאס
מהכתובה הזאת
שנחתמת בידי הגברים כאילו הייתי קניין
בטקס ארכאי שלא רואה אותי
איך לא לשנוא את הממסד הרבני
שלא נתן לחברה שהיא בת לגיורת (קונסרבטיבית) להתחתן
עד שקיבלו סכום של כסף
והפלא ופלא
הם נשואים כדת וכדין.
שחיתות בדת שלנו מסוכנת פי כמה
כי זה מבשר את החורבן המתקרב
או לפחות כך זה סימן בבית שני
אך כל פלג היה עסוק מדי
בצדקנות שלו
בכדי להקשיב.
ואני בסך הכל רוצה בהישרדות של הדת והעם היהודי
ואני מכירה בהשפעה של ההחלטות שלי על העיצוב של הדורות הבאים
ואני כל כך רוצה שהאהבה תגבר על השנאה
בתוכי וביהדות בת זמננו.
3 תגובות
ואני מהצד חששתי שתהפכי לדתייה….
הכמיהה שלך לרוחניות, הקורס חינמי של יהדות, החיפוש אחר דתל״ש, הצום בט׳
באב… הרצון לעלות לתורה בבת המצווה שנחסם ע״י סבא יהודה…
פחדים של הונגריה:)
והיום ממרום גילי אני התקרבתי לאמונה ועדיין סולדת מהממסד הדתי מחד אך מאידך
נחרדתי שחשבתם להתחתן אזרחית ומאד שמחתי שהתחתנתם כדת משה וישראל… עם רב
מקסים מצוהר שריגש אותי ואת הקהל…
לסיכום שמחה מאד על המיקס של מזרח מערב שגדלת בו, על שנחשפת ויכולת לבחור!
ואסיים במילותיה של סבתא לינדה שאמרה שאני דתייה וכשפקחתי עין ׳על מי את
עובדת?׳ אמרה לי- את בן אדם עם נתינה גדולה- משמע את דתייה:(
חשוב לא להתבלבל בין יהדות לבין אנשים יהודים, בין דת לבין אנשים דתיים… האנשים הם אלו שדרכם את רואה את הדברים. תבחרי בדרך שלך להיות יהודיה. כמעט כל השאלות שלך הן גם שאלות שאני שואלת את עצמי, בתור אשה דתיה ומאמינה באלוקים. הדברים משתנים היום לשמחתי, אבל הממסד עוד צריך לעבור כברת דרך ארוכה. אוהבת אותך.
אה, זאת אני- בתאל אמסטר-שוורץ-כפרה 😉