אם אתה כאן, כנראה שאתה גבר שווה. הכותרת הזאת לא מדברת להרבה גברים….
איזה כיף שאתה קיים 🙂
הכנתי את הרשימה הזאת כדי להקל על הגבר שלי, אבל גם כדי להקל על עצמי, כדי לתמלל הרבה דברים לא כתובים. הרשימה הזאת מיועדת לכל המגדרים ולכל מערכות היחסים. אבל מכיוון שאני במערכת יחסים עם גבר (מהמם), אני מכוונת את זה אליו ואליכם.
במקביל לכתיבה הבנתי שיש גם רשימה דומה לכתוב לנשים כדי לתמוך בגבר השווה שלהן. אז תדעו שגם זה מתבשל ושכדי ליצור זוגיות שווה שני הצדדים צריכים לעשות דרך. אני גם בטוחה שיהיו נשים שלא יסכימו עם הסעיפים שכתובים פה, כי זה מערער על הרבה מהסדר הקיים ולפעמים זה מפחיד. אשמח אם תגיבו אחרי הקריאה – מה דעתך? איפה זה פוגש אותך?
תוך כדי הכתיבה הגעתי ל15 סעיפים והבנתי שזה מוגזם לפוסט, בחרתי עבורך 7 סעיפים חשובים, אבל אם זה מעניין אותך אפשר להירשם לרשימת תפוצה מיוחדת לגברים ואפרסם בהמשך עוד.
7 דרכים להיות גבר תומך לאישה שווה
תאמין באישה שלך. לפעמים אנחנו נכנסות ללופ מקטין. הקולות המקטינים צפים ועולים ואנחנו טובעות בתוכם. תהיה סלע של אמונה בתוך הסערה הזאת. כזה שרואה אותה כמו האישה השווה, המוכשרת, המוצלחת, החכמה, המנוסה, היודעת שהיא. כזה שמזכיר לה אותה. כזה שמחזיר אותה הביתה. תאמין בה תמיד. אבל במיוחד כשהיא לא מאמינה בעצמה.
תהיה עוגן, כזה שמעריך אותה על כל מי שהיא וכל מי שהיא לא. שיודע שהיא מסוגלת לכל אתגר שיהיה לה ושגם אם קשה לה היא יכולה. תזכיר לה את הכוחות שלה ותאמין בה. באמת.
- תקשיב. פשוט תקשיב. אם האישה שלך פורקת, מספרת על יום קשה, על התלבטות בעסק או עימות מול הילדות.ים. רגע תהיה שם. בהקשבה. בלראות אותה. אנחנו בעידן של הצפה. כולנו. כל הזמן מלא מידע בכיוון שלנו והדבר הכי נדיר הוא הקשבה. להסתכל עליה תוך כדי השיחה, לראות את שפת הגוף שלה, להקשיב.
באמת שלרוב אנחנו לא צריכות מילים או עצות או הכוונה, אנחנו לא מספרות לך כדי שתפתור עבורנו את הבעיה או תעשה משהו. הבקשה האמיתית היא פשוט שתקשיב רגע.
- תשאל. לשאלות יש כוח.
"מה שלומך?" "איך אני יכול לעזור?" "מה הייתי יכול לעשות אחרת?" "יש משהו שאני יכול לעשות כדי לתמוך בך?" "מה את צריכה ממני כרגע?" "זה נעים לך?" תשאלו אותנו. לפעמים נשים מחכות עשורים שלמים רק כדי שמישהו ישאל אותן (על זה שזה מעצבן שאנחנו מחכות, אתם צודקים, אבל זה כבר לפוסט אחר).
- תביע רגשות – אל תיבהל מדמעות. העולם ממש צריך שכולנו נביע רגשות. לא רק שמחה. גם עצב ופחד וכעס ואכזבה… זה לא אומר שאני רוצה שתכעס עלי. או תתאכזב ממני. אבל הרבה פעמים ניסיון ללכת מסביב לרגשות האלה, להתעלם מהם או לקבור אותם רק חוזר בצורה גדולה יותר ומתפוצץ בדרכים לא נעימות. איך? מכירים את הגברים האלה שסופגים וסופגים וסופגים, לא מביעים את עצמם ואת מה שמרגישים ואז במשבר גיל 40/50/60 נעלמים לאישה, למשפחה, לעצמם.
בהזדמנות זאת אני רוצה להתנצל בשם התרבות האנושית שחינכה אתכם שכדי להיות גברים אתם צריכים להיות חזקים, לא לבכות, לא להראות שום רגש שנתפס כחולשה.
אז אני מבקשת ממך לא להיבהל מהדמעות שלי ואני מבטיחה לא להיבהל מהדמעות שלך. אני מסוגלת להכיל אותך כשאתה מפחד או מתבייש או לא בטוח. יש לך גם מקום.
5. תכיר ביחסי הכוחות ובהשפעה שלהם על הזוגיות שלנו.
פטריארכיה זה מושג מפתח וכשמסכימים להכיר בו משתנה ההשקפה על החיים, על התרבות שלנו וכן, גם על הזוגיות והמשפחה שלנו.
אל תיבהל מהמילה המפחידה. תישאר רגע. מבטיחה ששווה לך.
מתמצתת מויקיפדיה- פטריארכיה היא שיטת ארגון חברתי שבה הסמכויות והשליטה במוסדות נמצאת בידיהם של גברים. הכוח נשאר ונשמר תמיד בידי הגברים נותני הטון, וכולל זכויות יתר על נשים בכל התחומים. משפחה פטריארכית, היא משפחה שמשמרת שליטה גברית ומשמרת את נחיתותן היחסית של נשים. כולנו חיים בחברה שבה שוררים יחסי כוחות לא שוויוניים בין גברים לנשים ויחסי כוחות אלו עיצבו את הנורמות החברתיות באופן לא שוויוני בין המינים.
יכול מאוד להיות ששום דבר מזה לא נכון לגבי הזוגיות שלכם. אני רוצה לקוות שזה המצב. אבל, ברוב המקרים זה לא המצב. יש את השוביניסט הפנימי (גם אצל נשים אגב), זה שבטוח שהוא צודק והיא טועה, שבטוח שהוא יכול להציל אותה, זה שחושב שהוא המפרנס העיקרי ולכן הקריירה שלו חשובה יותר משלה, זה שמפקפק בה ובהחלטות שלה, זה שבאמת לא מצליח לדמיין אישה מנהיגה מדינה או מקבלת החלטות ביטחוניות או מנהלת חברה.
זה קיים בנו! הכחשה לא עוזרת.
איך אפשר להתמודד עם זה? לשים משקפיים מגדריים על מערכת היחסים שלי והבחירות בתוכן – האם ההחלטה על שם המשפחה שלנו הייתה משותפת? האם אני אב נוכח? האם היחסים שלנו שוויוניים? מה אני יכול לעשות כדי להפוך אותם לשוויוניים יותר? ובעיקר – מה יחסי הכוחות בינינו? האם אני זה שמוביל תמיד? מי אומר את המילה האחרונה?
מאוד סקרנית לגבי התשובות לשאלות האלה… ובעיקר רוצה לומר – לא משנה מה ענית ברגע זה. משנה מה תענו עוד חודש או עוד חצי שנה או עשור. זה משתנה. הדינמיקות הזוגיות משתנות. יש לנו כוח בתוך זה. וחשוב להסכים להסתכל על השאלות האלה באומץ ולמצוא את התשובות שנכונות לכם ולמערכת היחסים שלכם.
6. תיצור לעצמך עוד חברויות שיש בהם קירבה- כל כך הרבה פעמים אני שומעת נשים שהיו רוצות שהגברים שלהן ילכו לטיפול. זה לא שהן חושבות שמשהו לא בסדר בך. לנשים יש הרבה מאוד מערכות יחסים אינטימיות. למעשה, תוך חמש דקות מזמן ההיכרות של חברה חדשה אני יכולה לשתף אותה בקושי שיש לי עם הילדה או להתלבט איתה על קשיים בעסק או לפרוק על הזוגיות או המשפחה. יתרה מכך, יש לנו המון קבוצות פייסבוק או וואטסאפ שבהן אנחנו יכולות לפרוק, לשתף, להתייעץ, להתבלבל. לצערי, לרוב הגברים אין מערכות יחסים אינטימיות או מרחבים אינטימיים שבהם הם יכולים לשתף. הפועל היוצא של זה הוא שהאישה שלכם היא היחידה שאתם פורקים אצלה את מה שעובר עליכם. היא החברה הכי טובה ואשת הסוד. זה גם מה שהיא רוצה להיות. אבל זה המון משקל להכיל את כל הקשיים, הפחדים, השריטות מהעבר. לפעמים זה מערער אותנו. לפעמים אנחנו רוצות עוד חוות דעת, עוד קולות, עוד שותפים למשא הזה.
לבן הזוג שלי יש מעגל גברים מקסים שנפגש אחת לשבועיים, לא לפוקר או כדורגל, אלא כדי לשבת מסביב למדורה ולפרוק, להתייעץ, לשתף. אתם יודעים כמה זה מקל עלי? בנוסף יש לו חברים טובים, כאלה שהוא יכול להרים אליהם טלפון ולשתף ולאוורר. הוא משתף אותם גם כשאני מעצבנת אותו או כשמשהו לא הסתדר לו בעבודה, או בדילמות כאבא. אני כל כך מודה על כך שיש לו חברים טובים כאלה, שיש לו עוד אנשים שאוהבים אותו והוא יכול לשתף אותם.
7. תהיה שותף. בסוף אם אני יכולה לסכם את הכול – תהיו שותפים. לבית, לחינוך, להורות, לקריירה, להתפתחות. תהיו שותפים באמת. השותפים שאתם הייתם רוצים. כאלה שלא צריך להפעיל אותם או לבקש מהם או לדרוש מהם. כאלה שרואים את מה שקורה בבית, כאלה שיוזמים, כאלה שמקבלים החלטות ביחד, שמתעניינים, שמקשיבים.
אני אתן דוגמה קטנה כדי להפוך את זה ליותר מעשי. יש לנו שני ילדים, אחד מהם תינוק ששונא נסיעות. אנחנו נוסעים הרבה. לא פשוט לשבת מאחורה באמצע מצד אחד סלקל ומצד שני ילדה עם בוסטר, צפוף, צריך להעסיק את התינוק, לפעמים זה להיות מולו עשרים דקות כשהוא בוכה מבלי יכולת לסייע. בן הזוג שלי על כל 1.84 שלו מתחלק איתי בנסיעות. הוא יושב מאחורה, מעסיק, מצחיק, מכיל. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהוא נכנס לשבת מאחורה. הוא לא שאל אותי. הוא פשוט התיישב. והיה בזה משהו שהוריד לי אבן מהלב. הרגשתי שהוא רואה אותי, שהוא מבין את הקושי ושהוא שותף שווה ויוזם.
עכשיו אני כותבת את המילים האלה כי האיש שלי מבלה עם הילדים את רוב שעות היום, בעקבות משבר הקורונה. הוא מפנה אותי לעבוד. הוא נהנה מזה וגם אני.
שלא תבינו לא נכון, גם אנחנו כל הזמן מחפשים את האיזונים, את התפקידים שלנו, את ההרמוניה הזוגית. אבל הרשימה הזאת מרכזת כמה תובנות חשובות מהדרך.
מה חשבת? התחברת? מה היית מוסיף לרשימה? מה היית מוריד ממנה? אשמח לקרוא בתגובות!
אם תרצה לקבל עדכונים על פוסטים לגברים שווים – מוזמן להירשם (מבטיחה לא להספים)
