קוראים לי ערבה ואני מכורה.
התמכרות קשה לרשתות חברתיות.
גוללת את עצמי לדעת ימים ולילות.
עוד פוסט. עוד לייק. עוד תגובה.
עוד קבוצה.
עוד דיון.
עוד תמונה.
פילטרים בכל מקום.
של מציאות בהפרעה.
ורק לחשוב על גמילה
עושה אותי חולה.
וזה גם מקור פרנסה
והשפעה
ורובכם לא הייתם מכירים אותי
אילולא המילה הכתובה.
ומקור העוצמה
הוא גם מקור החולשה.
מרגישה שצריכה חופשה.
אבל
לא יודעת איך לנפוש
מבלי לתמלל את זה לסטטוסים
ובהתחלה זה היה מצחיק
ועכשיו זה קצת מטריד.
ואני כותבת
וחושבת
על איך תגיבו ואם אני אקבל לייק
וזה מעלה בי בחילה.
רצון לרצות
ורצון לא לרצות
ורצון להיות
רק רגע
בלי לחשוב איך ההוויה שלי מתפרשת בחוץ.
ואני מרגישה תקועה בין סמארטפון למחשב
גוללת לעצמי את הלב
מתמסרת לכל סיפור ווידאו
במקום לשבת על עבודה
במקום לכתוב את הספר
במקום לטפל בערימה
ואני לא רוצה שתגידו לי מה אני צריכה
אני רק רוצה שתסכימו להיות פה איתי רגע
ולפגוש את המילים האלה.
לא בציניות. או ברחמים. או בתוכחה.
אולי בהזדהות או הבנה.
פשוט להיות רק לדקה.
ואז תמשיכו לגלול
לדבר הבא.