אני כבר כמה חודשים (אולי שנה) מדברת בטלפון עם אישה חרדית. זתומרת היא מדברת איתי. יש לה טלפון כשר והוא לפעמים אצל בעלה. אז היא
תמיד רציתי כלבה מגיל מאוד צעיר ואיכשהוא, הגורל זימן לי רק כלבים. חמודים, מקסימים, מתוקים, אבל זכרים. לפני חודש+ התגלגלה אלינו כלבה לאומנה. הוטרינרית לא מצאה
הכרתי את אפרת דרך חברה משותפת ונחשפתי לעבודה שלה. בתור מי שנמצאת בהרבה קבוצות נשים ומעגלי נשים, ברור לי שהנושא איתו אפרת מתעסקת נוגע לרובנו.
למי שלא מכירה את הסיפור, ברוק טרנר הוא סטודנט ושחיין מבטיח באוניברסיטת סטנפורד שאנס בצורה ברוטאלית אישה מחוסרת הכרה מאחורי פח זבל, שני סטודנטים שעברו שם,
זה לא סוד שאני מכורה קשות לקבוצות פייסבוק של נשים. כבר כתבתי על זה, שקבוצות נשים ישנו את העולם. לפני כמה חודשים הצטרפתי לקבוצה Supergirl
לדמיין את הסבים והסבתות שלי בהונגריה ובלוב ב1948, אחרי שהם שרדו את השואה, שרדו מחנות ריכוז ועבודה, אחרי שהיקפי הזוועות התגלו, אחרי ששליש מהעם היהודי
פוסט שמוקדש לכל האמהות המדהימות שלא הצליחו להניק את ילדן הראשון, שהרגישו אשמות, כושלות, חיו את החלום ושברו בפנים גם כשכולם מסביב כבר שכחו והתינוק
קראתי את הפוסט של זהרה ביטון שממחיש היטב את התהליך הרגשי שעוברות בנות בתקופת ההתבגרות שלהן ומה המסרים שהן מפנימות. אני מרגישה שהוא עושה סדר
אני לא אשכח את הסרט ‘אור’ בחיים. אחד הסרטים הכי קשים שראיתי בחיי. סרט על חייה של אישה בזנות וביתה. סרט שהוא אומנות בועטת לבטן
העלאתי את התמונה הזאת לדף הפייסבוק של אישווה, ביחד עם התרגום של הטקסט שצורף אליה: “הרגשתי שיש חוסר בייצוג של נשים שעירות, אז אזרתי אומץ
© כל הזכויות שמורות לאישווה
