קראתי לאחרונה כמה דיונים על הנושא של 'בגידה בעד ונגד' שמרגישים לי חוטאים קצת לדיון עמוק בסוגייה הסבוכה הזאת. חשבתי להציע עוד נקודת מבט: 1. אהבה
כל יום השואה אני חושבת על נשים בשואה. על אימהות ובנות, על סבתות, על דתיות וחילוניות. אני חושבת על עצמי ומה אם. אם יש משהו
להיות חלק מקבוצות נשים וירטואליות זו מתנה נהדרת לחיים שלי. אני מכירה ככה נשים נפלאות ולומדת מהן המון ומתרשמת תמיד מהאומץ שלהן. אינטימיות ומרחב בטוח
לפני יומיים עמדתי על הבמה יחד עם עוד נשים מעוררות השראה שמשנות מציאות, מול 400 נשים מדהימות לא פחות. חנאן ואני הרצנו על כוחה של
כשקראתי את הטקסט על דיכאון שכתבה מאיה לילה חפר, חברה ושכנה ופעילה חברתית מדהימה, נעתקה נשימתי. הפתיחות, הכנות, האותנטיות שבה היא חושפת את הבפנוכו של הטאבו שבחיים
כשקראתי את הפוסט שכתבה מאיה לילה חפר, חברה ושכנה ופעילה חברתית מדהימה, נעתקה נשימתי. הפתיחות, הכנות, האותנטיות שבה היא חושפת את הבפנוכו של הטאבו שבחיים
בדיוק לפני שנה בשעה הזאת התהפכתי במיטה מרוב התרגשות. אחרי חודשים של עבודה מאומצת, מתח, הכנות וחששות, הגיע היום המיוחל. פסטיבל נשות האדמה הוא פסטיבל
לפני שהייתי אימא לא באמת הייתי מודעת לאפליה בשוק העבודה. ידעתי על פערי השכר. אבל לא חוויתי את זה על בשרי. בהריון עידן התמימות חלף.
קראתי את הטקסט החשוב הזה בקבוצת נשים. בתור ילדה החוויה שאין לקול שלי מקום היא חוויה שנצרבה בי, שאני עדיין נאבקת איתה. כשבדקתי בגוגל הזדעזעתי
לקח לי 31 שנה להבין כמה אהבו אותי. הייתי עיוורת לזה. הייתה לי חברה שאמרה תמיד שבי מתאהבים. ואני נשבעת לכן, בכל היקר לי. שחשבתי
© כל הזכויות שמורות לאישווה
