בין כיתה א'-ו' עברתי שני בתי ספר (עברנו דירה) בשניהם לא הייתי מהילדות המקובלות אין לי הרבה זיכרונות מהיסודי אם לומר את האמת יכול להיות
[fusion_text]השנה הזאת טסה. השנה הראשונה שבה אשכרה תחזקתי בלוג זה העסיק אותי, שימח אותי, תיסכל אותי, מילא אותי וחוזר חלילה תודה לאישווה שמדרבנת אותי לכתוב
המתנה הכי גדולה שהייתי רוצה לתת לבת שלי היא היכולת להיות אכפתית לאנשים מבלי שיהיה לה אכפת מה הם חושבים עליה היכולת להיות בדיוק מי
כנראה שגיל 30 שמגיע החודש, האימהות, הזוגיות, בשילוב עם מודעות מגדרית ופמיניסטית יכולים לבלבל, כי כבר תקופה שאני מרגישה… דהויה מרגישה דהויה מרוב עקרונות וערכים
בא לי לדמם שהדם יזרום במורד הרחובות שיחלחל לאדמה שיזרום ויצא אני כל כך רוצה שיצא להתרוקן לגמרי ולהתחיל מחדש משהו בתוכי מת וזה מפנה
אישווה רוצה להודות לרחלי רוטנר על האומץ לחשוף את הפרשה ולאור שוקרון שנחשפה בעקבותיה. ברור לכל אישה שחושפת דברים כאלה, שישמיצו אותה ולכן רצינו ללקט
כתיבה: גרטשן קלי, תרגום ועריכה: שני שטלריד יש את הדבר הזה שקורה בכל פעם שאני מדברת על ענייני נשים. בכל פעם שאני כותבת על נושאים
אני מאוהבת באוואטר שלי בדמות הוירטואלית הזאת שיכולה להיות מי שתרצה שהתמונות שלה תמיד יפות ושמחות שיכולה לשתף באופן אמיץ שהפוסטים שמשתפת ברחבי הרשת מקבלים
בסוף שבוע נסעתי ל'לה אינדיגה, פסטיבל האישה הפראית', בהחלטה ספונטנית. פגשתי חברות בהשתלמות, הנושא עלה והחלטנו ללכת יחד לפסטיבל. השארתי את הקטנה עם אבא שלה ויצאנו
שלט חוצות ענק שנתקלתי בו בדרך הביתה שמפרסם חברת בירות (שאני לא אנקוב בשמה) שלט שנתקלות בו נשים וילדות גברים וילדים מסר שמגעיל עד כמה
© כל הזכויות שמורות לאישווה
