האם הדרך לאהבה עצמית ללא תנאי עוברת דרך בית השחי או הפוסט שהכי חששתי לכתוב עד כה

שיער בית שחי

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה.
ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם." משנה אבות ה טז'
אז אני דוחה את הכתיבה של הפוסט הזה כבר יותר מדי זמן
כל פעם יש לי משהו יותר חשוב להגיד
משהו אחר שצץ ועולה בסדר העדיפויות.
הרי הכי קשה זה לכתוב את מה שבאמת מפריע לך
את ההתמודדות הכי מורכבת
את מה שממוקם הכי רחוק מאזור הנוחות או שיחות הסלון הרגילות.
הכי קשה להודות שאני מפחדת
ואני מפחדת.
מחקרים הראו שהפחד הכי גדול של אנשים הוא פחד קהל
שיצחקו עליהם, שלא יאהבו אותם, שינדו אותם.
הצורך הכי בסיסי שלנו הוא להיות אהובים, להשתייך.
אז מה קורה כשאני רוצה לאתגר את המסגרת?
החלטתי לעשות ניסוי ולא לגלח/להסיר/להוריד/למרוט את שיער הגוף שלי

שיער בית שחי
סלביות 'חסרות בושה'

כתבתי כאן כבר, על כך שאנחנו מחנכות את הילדות שלנו לשנוא את שיער גופן וזה ישפיע עליהן לרעה למשך כל חייהן.
אני קנאית להלימה בין הערכים וההבנות שלי לבין היישום שלהן בפועל בחיים שלי
אממה
זה קשה ממש!
הפעם יותר מכל מה שחוויתי
אני טבעונית, ילדתי בבית, עשיתי קרחת, אני פמיניסטית, ופעילה בתחומים שונים
לקחתי על עצמי כמה אתגרים בחיים
ועדיין האתגר הזה מוציא אותי מאיזון
אני מוצאת את עצמי לא מצליחה לצאת מהבית עם גופייה
או מתבאסת ללכת לים שמא יראו
ומה יחשבו או יגידו.
אנשים לא אומרים כלום
יש מבטים
יש קצת תחושה לא נינוחה
אבל אנשים שלא מכירים אותי לא העירו לי.
שורש הבעיה טמון בזה
שאני לא מצליחה לאהוב את עצמי
ככה
כמו שאני.
בכל מצב שבו הרגליים, או בית השחי חשוף אני מרגישה חשופה
פגיעה
אני מרגישה בושה נוראית
ופגומה.
וככל שזה יותר קשה
ככה אני יותר מרגישה מחוייבת לעשות את זה
כדי שהבת שלי לא תרגיש ככה
כדי שנשמח כשיתחילו לצמוח לה שיערות
כדי שנחגוג את ההתבגרות הפיזית שלה
ולא נדכא אותה.
אני לא מתחייבת לשום דבר
אולי אני אחזיק מעמד כל הקיץ
אולי עוד יום-יומיים
מה שבטוח זה שאנחנו מסירות שערות לא מתוך בחירה
אלא מתוך לחץ חברתי עמוק
והגיע הזמן שזה ישתנה.
שבחורה תוכל לבחור
כמו הבחירה בשיער פנים לגבר
יום אחד לגלח ויום אחר לעשות זקן
ובשבוע שאחרי בכלל להשאיר שפם צרפתי
מגיעה לנו הזכות לשחק עם זה.
אנחנו ראויות לידיעה שהטבע שלנו הוא לא פגום
אלא תפארת הבריאה
ועבור עצמנו
לחוות אהבה עצמית שאינה תלויה בדבר
גם לא בכמה שערות.
הנושא מעניין אתכן ואתן רוצות להרחיב?
צפייה חובה: אימר אוטול החלה ניסוי שבו היא הפסיקה להסיר שיער למשך שנה, צפו בראיון של אישה שווה!

למה החברה שלנו במלחמה נגד שיער גוף נשי ואיך זה קשור לקפיטליזם: בבלוג של שולפת ציפורניים

למה זה שאני מפרסמת בציבור שאני לא מסירה שיער זה אקט פמיניסטי בבלוג של שולפת ציפורניים

סיכום החודשים הראשונים בחיי של הארכת שיער בית השחי בבלוג של שולפת ציפורניים

הצטרפי לניוזלטר של אישווה

אהבת את הפוסט? מוזמנת לשתף

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך

4 תגובות

  1. בואי לתמרה בפורטוגל וזה יראה לך כ"כ שולי או לחילופין סקסי 😉
    אמיתי, מנסיון. בדיוק עושה את הניסוי הזה בימים אלו, זו הפעם הראשונה בחיי שאני לא מורידה שיערות בבית שחי וזה קרה מעצמו, בלי החלטה, היד שלי הפסיקה ללכת אל הסכין.. ברור שזה קורה כי 80 אחוז מהנשים סביבי לא מורידות שערות אבל רק ככה אני מבינה, באמת מבינה שעד היום זו הייתה התניה חברתית. לא מבטיחה לעמוד בזה כשאחזור לארץ..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *