בתור אישה שהייתה המון מחוץ לבית כמורת דרך, את תקופת הקיץ העברתי בעיקר בבתי מלון עם תיירים חמודים, נהגי אוטובוס ומלא שמש. לראשונה נחשפתי לאפליה כלפי נשים בשוק העבודה עם האימהות, בדרך מקרית לחלוטין הגעתי לעבודה מדהימה במשרה מלאה מהבית. כל כך הזדהיתי עם המאמר של קתרין זלסקי שהייתי חייבת לתרגם את זה עבורכן: העתיד של כולנו יהיה בעבודה מהבית (תזכרו איפה שמעתן את זה לראשונה!)
קתרין זלסקי היא אחת המקימות והנשיאה של הסטארטאפ PowerToFly 'הכוח לעוף', הפלטפורמה הגלובלית הראשונה שעושה התאמה בין נשים בעלות יכולות גבוהות בתחום הטכנולוגי והדיגיטלי שהן יכולות לעשות מהבית או מהמשרד, לפי בחירתן.
קתרין זלסקי מודה: "אני לא הבנתי עד כמה נוראית הייתי- עד שהיה לי ילד משלי"
אני עדיין נבוכה מהזיכרון הזה. לפני חמש שנים נכנסתי למשרד בקומה ה25 של המשרדים הראשיים של מגזין טיים, הייתי שם כדי לפגוש את העורכת הבכירה ולהציג רעיון לשותפות, אבל ברגע שנכנסתי למשרד וסקרתי את כמות התמונות האינסופית של ילדיה הקטנים, החלטתי שהעורכת הזאת היא יותר מדי אימא כדי לאמץ את הרעיון שבאתי להציע.
בכל זאת המשכתי עם ההצעה, אבל הלכתי משם בטוחה שאני לעולם לא אדבר איתה שוב. היא לא הייתה האם הראשונה שזלזלתי במוסר העבודה שלה. כמנהלת של ההפינגטון פוסט ואחרי זה של הוושינגטון פוסט בעודי באמצע שנות העשרים שלי, ביצעתי כבר שורה של 'עבירות' כנגד אמהות או עמדתי מהצד בזמן שראיתי שאחרים עושים אותו דבר:
- 1. גלגלתי עיניים לאימא שלא יכלה להצטרף למשקאות בסוף היום עם הצוות שלי. פקפקתי במחויבות שלה למרות שהיא הגיעה שעתיים יותר מוקדם ממני ומיתר הקולגות שלה שסבלו מהנגאובר בבוקר למחרת.
- 2. לא 'לא הסכמתי' כשעורכת אחרת אמרה שכדאי להזדרז ולפטר אישה לפני שהיא נכנסת להריון.
- 3. ישבתי בראיון עבודה שבו מנהל חקר אימא לשלושה ושאל אותה, "איך לעזאזל את הולכת להצליח להתחייב לעבודה הזאת ולכל הילדים שלך בעת ובעונה אחת?" לא הפנתי לעברה מבט של עידוד כשהאם- שהייתה אז מפיקת תוכנית חדשות בכירה בטלוויזיה- הסתכלה עליו ואמרה, "תאמין או לא, אני אוהבת להיות רחוקה מהילדים שלי כשאני בעבודה… בדיוק כמוך."
- 4. קבעתי פגישות בדקה התשעים בשעה 16:30 כדרך קבע. לא קלטתי שהורים צריכים לאסוף את הילדים שלהם מהגן. הייתי אובססיבית להפגנת מחויבות לעבודה על ידי כך שנשארתי עד מאוחר למרות שלא הייתי מגיעה לעבוד לפני 10:30 וההורים היו מגיעים כבר ב8:30.
לאימהות במקום העבודה זה מוות באלפי חתכים- ולפעמים אלו נשים אחרות שאוחזות בסכינים. אני לא הבנתי את זה- עד כמה נוראית הייתי, עד חמש שנים אחרי זה, כשילדתי בת משלי.
בשבוע הראשון שלה, הייתי אכולה מהרעיון שהקריירה שלי נגמרה. זה היה כמעט כאילו אני הקודמת אמרה לי שאני חסרת ערך בגלל שלא אוכל להמשיך לשבת במשרד עשר שעות ביום. ואני בטוח לא אוכל לצאת למשקאות בסוף היום.
הייתי עכשיו אישה עם שתי בחירות: לחזור לעבודה כמו קודם ולעולם לא לראות את הילדה שלי, או לצמצם שעות ולוותר על הקריירה שבניתי במשך עשר שנים. כשהסתכלתי על הבת הקטנה שלי, ידעתי שאני לא רוצה שהיא תרגיש לכודה כמוני.
בזמן שהייתי בחופשת לידה, עדיין נאבקת עם המחשבות האלה, פנתה אלי מילנה בארי מהמייסדות של הכוח לעוף. היא סיפרה לי שיש לה רעיון להקים חברה שתעשה התאמה בין נשים בעלות יכולות לעבודות בעולם הטכנולוגיה שהן יכולות לעשות מהבית. החלטתי לעזוב את עבודתי בתור עיתונאית, בהבנה שלסטראטאפ הזה יש פוטנציאל עצום עבור מיליארד הנשים שנכנסות לשוק העבודה בעשור הקרוב.
אם הפיתוח של ההשמה יעבוד, תחומים אחרים יוכלו להצטרף בעקבותיו. לאפשר לנשים לעבוד מהבית, מאפשר לנשים להימדד לפי התפוקות והיעילות שלהן ולא כמות השעות שהן יושבות במשרד או בבאר אחרי. אימהות יוכלו לקבל אופציה שלישית שתאפשר להן להישאר בשוק העבודה גם באיזורי פריפריה עם מעט מקומות עבודה. כל הכלים קיימים כדי לעבוד מרחוק- סקייפ, מסמכי גוגל ועוד. המחקר מראה שעובדים מהבית יכולים להיות יעילים יותר.
בעזרת צוות מדהים שמורכב מ50% אימהות מרחבי העולם, מילנה ואני בונות את הכוח לעוף סביב חיינו כאימהות. העברנו כבר מעל מיליון דולר במשכורות לנשים שעובדות מהבית בחמש יבשות שונות והמספר הזה גדל במהירות. הסיפורים שאנחנו שומעות מרגשים.
לפני שמצאנו את נדה, מנהלת הטכנולוגיות הבכירה שלנו, היא הייתה נוסעת ללונדון מביתה שבבולגריה מדי שבוע. הבת שלה הייתה מתחבאת במזוודה שלה בימי ראשון בלילה כדי לנסות להיות עם אימה במהלך השבוע. עכשיו היא אוספת אותה מהגן מדי יום.
הלוואי שידעתי לפני 5 שנים, כמנהלת צעירה נטולת ילדים, שאימהות הן האנשים שהייתי צריכה בצוות שלי. יש אימרה "אם תרצי שמשהו יהיה מוכן בזמן תבקשי מאדם עסוק לעשות זאת", זאת בדיוק הסיבה למה אני אוהבת לעבוד עם אימהות עכשיו.
אימהות אומרות לי כשריאלי שהפרויקט יהיה מוכן והן נותנות לי התראה הרבה זמן מראש כשהן לוקחות חופשה. אם הן עובדות מהבית, זה לא משנה אם הילד חולה. כן, הן יהיו פחות זמינות לשיחת סקייפ איתי באותו היום, אבל הן עדיין יכולות להיות יעילות בגלל שהן יכולות לעבוד מהבית תוך כדי שהן עם הילד החולה שלהן. (וכמוני לרובן יש מסגרת לילדים. אי אפשר לעבוד מהבית בלי תמיכה, בדר"כ של אישה נוספת). אימהות עובדות קשה כדי לעמוד בלוחות זמנים כי יש להם מוטיבציה חזקה- הן חייבות להספיק להכין ארוחת ערב, לאסוף את הילד וכן, גם ללכת לחדר כושר.
אבל, אני יודעת שיש הרבה אנשים עדיין כמו אני בת ה28 שמזלזלים בתרומת האימהות בגלל שהם סופרים שעות במשרד במקום עבודה בפועל. רוב האימהות יפסידו אם זה האומדן ליעילות בעבודה.
הגיע הזמן לשבור את המעגל, וזה מתחיל עם אלו שמעסיקים. הדרך בה התנהלתי בשנות העשרים שלי קשור באופן ישיר להכחשה. כל עוד לא הכרתי בצרכים של אימהות בצוות שלי, לא הייתי חייבת לחשוב על איך העתיד שלי ייראה. ראיתי את אותה ההתנהגות אצל נשים צעירות שדיברתי איתן שאחראיות על העסקה, בעיקר בחברות טכנולוגיות. הן נואמות בלהט על החשיבות שבכך שנשים תהיינה במשרד כדי שיוכלו להיות חלק מהתרבות של החברה. הן לא מבינות שהתרבות הזאת דוחפת נשים החוצה מכיוון שהיא נוצרה מלכתחילה על סמך איך שגברים מתחברים. הרבה מהנשים הצעירות האלה פשוט משננות את הנחיות החברה. אין לי טינה כלפיהן, אני מצטערת עבורן.
הן מזיקות לעצמן העתידיות. כמו שאני עשיתי.
הנשים הללו יכולות לעזור לסלול את הדרך לעצמן לעתיד אם הן יתחילו לנהוג כמו בעלות ברית ולא כמו מתכחשות. במקום לחייך ולהגיד סליחה שאימא לא יכולה להצטרף למשקאות, תשאלו אותה אם היא תעדיף צהריים. אם נאמרת הערה שאת שומעת במקרה שמזלזלת באימא בגלל שהיא לא במשרד ב19:00, תצייני שהיא הגיעה ב8:30, או שהיא לגמרי זמינה בסקייפ גם ב19:00.
יש כל כך הרבה דרכים בהן אנחנו יכולות לתמוך אחת בשנייה בתור נשים, אבל זה מתחיל בהבנה שכולנו במצבים שונים בתקופות שונות בחיינו. ודבר אחד הוא ברור. אימהות היא העתיד של רוב הנשים. מעל 80% מאתנו יהפכו לאימהות עד גיל 44. אז אמצו את העתיד שלכן ותמכו בו בעבודה!
עכשיו אני יודעת מי אני. אני אימא שיכולה לנהל צוות גדול מהמשרד שלי בבית או בנסיעת עסקים, לגייס כסף, ולבנות תרבות שבה נשים יכולות להצליח. מעולם לא הייתי יותר יעילה, מסופקת ונרגשת לגבי העתיד שלי ושל הבת שלי. הלוואי שהייתי מבינה את זה לפני שנים.
על זה, אני מבקשת סליחה מכל האימהות שעבדו איתי. מה שמביא אותי חזרה לעורכת טיים בה זלזלתי. קוראים לה קתי שריק והיא אם לשלושה. הרעיון שהצעתי לה לא קרה בגלל כל מיני סיבות, אבל לפני חצי שנה התחלנו לדבר. קתי הצטרפה לאחרונה לצוות של הכוח לעוף כעורכת בכירה. היא לימדה אותי הרבה על איך להיות יותר יעילה מלפני האימהות. אני עכשיו מחפשת עוד כמו קתי שיצטרפו לכוח לעוף בגלל שאני יודעת שהן יכולות לנהל בית, משימות במקביל ויעדים עסקיים ברמה הכי גבוהה.
תגובה אחת
לפי הכתבה, היא היתה אכולת קינאה לנשים שיש להן ילדים. ועכשיו כשהגיעה למעמד האמהות היא מנסה לפענח את עצמה. לשווא.