1. להיאבק- ההנקה לא באה לי בקלות. שנאתי את זה בהתחלה. זה כאב ואחרי הלידה, לא בא בטוב עוד כאב. בשבוע הראשון, כל חיבור שלה לציצי כאב כל כך שראיתי כוכבים. היה לי גודש שהוביל לחום, כל האזור כאב והרחמים העצמיים גאו. אבל, מראש קיבלתי החלטה, אין מצב לוותר. אז נאבקתי. נאבקתי בכאב, נאבקתי בעצמי, בקול הקטן הזה שאומר, למה לך ויש ׳תחליפים׳ ומה את צריכה את התלות הזאת. לפעמים טוב להיאבק מסתבר.
2. להאמין– אין לי מושג כמה הילדה שלי אוכלת, אבל היא אוכלת ומשמינה ושמחה וחייכנית, אין לי שום שליטה, אני רק מאמינה שהיא מקבלת את כל האוכל שהיא צריכה בלי לדעת כמה סיסי נכנס אליה בפועל.
3. להיות כלי– אני יצרנית של אוכל, אני כלי שמזין את הבת שלי, כל גרם שהיא עלתה עד כה עבר בגוף שלי קודם. הגוף שלי מייצר את כל מה שהיא צריכה ועם זאת, לקבל את זה, את היותך אוכל, זה לא תמיד קל, אבל זו חוויה מצניעה ומחברת למהות ולטבע.
4. להרגיש אנרכיסטית– אני לא אשכח את ההנקה הציבורית הראשונה שלי, תחנת רכבת ארלוזרוב, הקטנה בוכה ורעבה, יש עוד עשר דקות לרכבת, באמצע הכל, מתיישבת על ספסל, שולפת שד ומאכילה אותה ואין אף אחד בעולם מלבדה, היא הדבר היחידי שחשוב ושכל היתר יעמדו בתור. או… ללכת בלי חלק עליון ליד אבא שלי או אח שלי, כי הכל כואב והיא מחוברת לי לציצי ומה הם לא יהיו איתה כשהיא אוכלת? שזה כמעט כל הזמן… הייעוד של האיבר הזה הזה הוא להנקה, בראש ובראשונה, למרות שהתבלבלנו.
5. להיות ב׳היי׳ הורמונלי– רגעי איכות שלא הייתי מחליפה בעד שום הון. המבט הזה כשהיא מסתכלת עלי מלמטה, החיוך כשהיא סיימה לאכול, אבל רוצה עוד קצת, איך שהיא מחבקת את הציצי או כשהיא נרדמת עליו. אושר ואהבה שהלב מוצף ואין תא בגוף שלא מרגיש את זה.
#לנרמל_הנקה
#NormalizeBreastfeeding
555 🙂
תגובה אחת