ימים של יאוש
ויש כל כך הרבה שששים ללבות את המדורה
זורקים עוד עצים, עוד שנאה, עוד תיעוב
הקרע מעמיק
הפחד גובר
וחוסר האמון
חוסר אמון שמתחיל מלחמות אזרחים
שמסכסך בין שכנים
שהורג אנשים.
באמצע מפולת שלגים
של אש ותימרות עשן
האם יש ביכולתנו למנוע את האסון
מלחמה זה לא אסון טבע
או שאולי דווקא כן?
ויש מספיק ייאוש בעולם,
בחלקת הארץ שלנו, אני נושמת אותו
למה שאני אוסיף לו?
הנה מה שנותן לי תקווה:
נשים עושות שלום– יוזמה מרגשת שהתחילה בקיץ האחרון. כל כך הרבה מאתנו שמעו את הקריאה. קריאה חזקה וברורה שמשהו חייב להשתנות, שהיינו בסרט הזה כבר והגיע הזמן להחזיר אותו. הגיע הזמן לחזור לשולחן הדיונים, להתניע תהליך מדיני ויהי מה. בצד השני אומרים שאנחנו לא פרטנר, בצד שלנו אומרים שבצד האחר אין פרטנר מייאוש לייאוש ומבצע למבצע בסוף נחוסל- האזרחים הפשוטים שרק רוצים לחיות כאן בשקט.
מה אני יכולה לספר לכם על זה? שזה קורה וזה גדל וזה מרגש בטירוף! הייתי בשבוע שעבר בחוג בית בבנימינה, נכחו כחמישים נשים ואני הצעירה שבהן. נשים חכמות, למודות ניסיון, אימהות וסבתות, אחיות ורעיות. נשים שהחליטו לצאת מהבית ולנשום קצת תקווה. להאמין שאם קילקלת את יכולה גם לתקן. ההקשבה שהייתה בסלון הענק שבו הצטופפנו הייתה מרגשת. שמענו יחד על היוזמה של אישה שהבינה שהילד שלה קיבל צו ראשון ושעון החול החל, עכשיו זה הזמן לפעול עבורו ועבור כל הילדים שלנו. היו שם משני צידי המפה הפוליטית והייתה השראה גדולה ואמונה חזקה בצדקת הדרך.
בשבוע הבא ביום שלישי (25/11) בכנס שדרות לחברה תתקיים ההשקה של התנועה. נשים מכל רחבי הארץ יסעו לשלום באירוע מקסים, הן יעלו על הרכבת מנהריה ועד שדרות ויציפו אותה בחולצות לבנות ובמשב מרענן של תקווה.
כל הפרטים באתר נשים עושות שלום וכמובן תעשו לייק לדף הפייסבוק
מוזמנות לנסוע לשלום ובעיקר להוסיף תקווה
כי ייאוש מעולם לא הוביל למקומות טובים…
2 תגובות
מעניין שאלה שמלבים לדעתך את האש , זה הם , האחר, אבל לפי שיטתך
ל "נשים עושות שלום" / "נשות ווטש" / ארבע אימהות/ "בצלם" / "שלום עכשיו" / גוש "שלום" – לכל אלה אין לשיטתך שום קשר לליבוי האש , ההסתה, השיסוי הדה-לגיטימציה לכל מי שלא כמוך.
ההסתה והדה לגיטימציה של ארגונים שכאלה מופנית כלפי כל מי שחושב/ת שניסינו כבר סוגים שונים של "שלום" והסדרים מדיניים כאלה ואחרים (עם וויתורים חד צדדיים) .
הסכמים שרק הגדילו את אש השנאה מכל הצדדים, את האלימות ואת חוסר האמון. עובדה.
אם היית הצעירה במפגש זה אולי אינך זוכרת שלפני הסכמי אוסלו רמת האלימות והסכסוך הישראלי-ערבי אינה ברת השוואה למה שהיא היום בשום קנה מידה (המצב החמיר באופן לא פרופורציונלי מאז) . ניתן לראות זאת בטבלאות ועקומות רשמיות.
ההסתה קיימת מצד ארגוני השמאל למינהם כאשר הם מצטרפים בקולניות לקריאות הנקמה והעליהום כאשר נרצח (באכזריות רבה) נער ערבי, אך ממלאים פיהם מים כאשר נרצחת תינוקת בירושלים, חיל בתל-אביב או נערה בגוש עציון, כי זה לגיטימי ומוכר. איך שמעתי מישהי (מכם) אומרת לגבי ניסיון ההתנקשות ביהודה גליק – הקורבן אשם, מי שירה בו בסה"כ פעל מתוך הגנה עצמית….
ביום שארגונים אלה יוקיעו ויגנו וילחמו נגד רצח יהודים בידי ערבים באותה עוצמה שמוקיעים ומגנים ונלחמים נגד רצח ערבים בידי יהודים, זה יהיה היום שבכלל אפשר להתרגש מעשייה ומארגון זה, ועד אז , תודה אבל לא תודה, הבאתם עלינו מספיק "שלום", שגרם לכל כך הרבה אלימות ושפיכות דמים, עדיף בלי. רוצים לחיות ולחיות בשקט, בלי הסכמים ובלי "שלום" ….
מעניין אותי לדעת כמה נשים יהודיות, כמה נשים נוצריות וכמה נשים מוסלמיות נכחו באירוע?