ימים לא פשוטים לשמאלנית שכמוני 🙂 אי אפשר להתכחש לכך שהמחנה הסוציאל דמוקרטי ספג מפלה, אך על כך בפוסט אחר.
מה שהייתי רוצה להתמקד בו זה הגדולה הקיימת במנהיגות נשית דרך 3 דוגמאות מהימים האחרונים:
1. הויתור של ציפי לבני על כס המלכות, אהה סליחה, על הרוטציה
יש שיגידו מאוחר מדי, יש שיגידו שכל הקונספט היה שגוי מלכתחילה, תמיד יהיו מי שיגידו.
אני מעריכה אותה מאוד על הוויתור הזה. להזכיר את מה שכולם ישכחו עוד רגע, הסקרים היו מאוד מחמיאים, היה פער למחנה הציוני על ביבי והיה נראה כאילו יש סיכוי ממשי לקחת את ראשות הממשלה. היא הבינה שהוויתור שלה יעשה הבדל לטובה בהצבעה. מבחינה פוליטית זה איפשר למחנה הציוני לכנס מסיבת עיתונאים ערב הבחירות ולקבל עוד קצת סיקור תקשורתי. זה היה הדבר הנכון בזמן הנכון. אבל בלי שום קשר לזה, זה לא היה מובן מאליו. זה היה ביטוי אמיתי של פוליטיקה שמנטרלת את האגו לטובת המפלגה והמדינה. שאפו והלוואי שהיו לנו יותר פוליטיקאים מסוגה!
2. זהבה גלאון לוקחת אחריות ביום שאחרי
אתמול בבוקר היו רק 4 מנדטים למרצ, המשמעות של זה הייתה שתמר זנדברג (אחת הח"כיות המבריקות) נשארה בחוץ. גלאון בצעד יוצא דופן, כתבה בפייסבוק והכריזה על כך שבמידה וזו אכן התוצאה היא תתפטר. היא לקחה אחריות בצורה כל כך מעוררת השתאות, בגובה עיניים, תוך שיתוף אמיתי ולא מתייפייף, בענווה והבנה של תפקידה כשליחת ציבור. אני חייבת להגיד שאני לא מאוהדות גלאון באופן טבעי. גם לי משהו בפאסון המורתי-אשכנזי-צפון תל אביבי שלה מציק, אבל מגיע לה את כל הפרגון על ההתנהלות שלה ביום שאחרי. כמה מילים מתוך מה שכתבה בפייסבוק שלה:
"…זה רגע מאוד קשה עבורי. אני קיוויתי שמרצ תשמור על כוחה ועוד יותר מזה קיוויתי שנוכל להקים ממשלה חלופית ולסיים את עידן נתניהו. לצערי זה ממש לא מה שקרה. אני לא מציעה לאף אחד במחנה להעז לומר שהבוחרים אכזבו אותנו. ההפך: אנחנו אכזבנו אותם. אזרחי ישראל לא חייבים לי כלום, ואני חייבת להם הכל. אם הציבור בישראל בחר להקטין את כוחה של מרצ, אם הוא בחר לתת עוד קדנציה לנתניהו, זו אני בלבד שצריכה להסיק מסקנות. במקביל, זו אחריותה של מרצ כמפלגה לעשות חשבון נפש ולמצוא מחדש את המצפן והכיוון..."
3. הפרגון של שלי יחימוביץ' לזהבה גלאון עם היוודע שקולות החיילים (מה יש חיילים סמולנים?!:) הוסיפו עוד מנדט למרצ
יחימוביץ' כתבה בפייסבוק שלה: "הי זהבה יקרה, זאת שלי. שמחה שאת נשארת, את מנהיגה חשובה, אמיצה ואידיאולוגית, ואני אוהבת ומעריכה אותך…" שפוליטיקאית יום אחרי שהמפלגה שלה ספגה מהלומה לא קלה, תפרגן לפוליטיקאית ממפלגה אחרת ותשתמש במילים אהבה והערכה! איפה נודע כזה דבר בפוליטיקה? לקרוא את הפוסט שלה גרם לי להתרגש עד דמעות!
הנשים האלו גורמות לי להאמין שהשיח כן משתנה. שיש נשים חזקות שאפשר לסמוך עליהן. שיש מי שמייצגת אותי.
ואכן, שברנו שיא של ייצוג בכנסת, 29 נשים יושבעו לכנסת הקרובה, פחות מרבע אמנם. אבל עדיין שיא שלא נראה כמותו מעולם בארץ!
ואני יודעת שלא משנה מאיזה צד הן במפה הפוליטית, הן אלו שאני סומכת עליהן יותר מכל,
אני סומכת עליהן לשים את האגו בצד ולראות את טובתה של המדינה הזאת ואנשיה!
נ.ב. שלי יחימוביץ' לראשות הממשלה 🙂
נ.ב. 2 כי כל הפוסט היה על נשים מהצד השמאלי של המפה- אורלי לוי אבוקסיס אני כל כך שמחה שאת בכנסת! (גם במחיר של אביגדור ליברמן) אמן תהיי שרת הרווחה!
באהבה והערכה,
2 תגובות
ערבה אהובה,
זוכרת את הילדה הקטנה שחלמה שיהיו בחירות ויהיה ראש ממשלה חדש וידברו שפה חדשה?
זוכרת שאמרתי לך להאמין לה?
הנה – כבר מדברות בשפה חדשה 🙂
תודה על פוסט מעורר השראה ומפרגן שכזה, שנלמד תמיד מאנשים כמוך איך להתבונן ועל מה!!!
ועכשיו ברצינות ובקול רם, כי איני יכולה לשאת יותר את החרפה.
אני דורשת את ביטול תוצאות הבחירות לאחר שנולדו בחטא הנורא של פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אין לי טלוויזיה, דבריו של בנימין נתניהו הגיעו אליי באחור. בדבריו אלה האיש רמס את כבודי, את כבוד כל מי שבתקופת השואה הוא והוריו והורי הוריו על פני אלפיים שנה הוצגו ללא הרף עד לסוף הנורא כאיום הקיומי של הרוב.
ומי הרים קול וביקר את המעשה? העולם. אותו עולם שמסתבר כן הפנים את לקחי השואה, אותם דורות חדשים שרואים את אשר טחו עיני אלה שהוזנקו פבלובית על ידי הקריאה, “הערבים נעים…"
אני שואלת את כל ארגוני הדאגה לדמוקרטיה ולשלטון החוק, לכל איש ואישה בישראל ששמעו, הזדעזעו – וברכו על המוגמר כמו לא נעשתה כאן נבלה.
איפה אתם? הלוא תגישו עתירה לבג”ץ, תרעישו ארץ.
אני, שהייתי שם, שבלבי צרובים קולות “ז’ידאנים! ז’ידאנים עלינו! רומניה לרומנים!” דורשת מכם – קומו להסיר את אות הקלון, לתבוע את עלבון החיים והמתים.