בשירות הצבאי שלי הייתי מש"קית ת"ש. אני זוכרת את הפליאה שלי מאנשים. איך יכול להיות שמשפחה קשת יום יכולה להגדיל את ההכנסה החודשית אם רק תביא מסמכים, לא מביאה? איך יכול להיות שאני צריכה לרדוף אחריהם? זה לא הגיוני הרי. הם בסך הכל צריכים להביא מסמכים, למלא את הטופס והופ הם מקבלים כסף, אז מה הקטע?
היום תבעתי לראשונה בחיי את ביטוח לאומי. הגעתי לבית הדין לענייני עבודה בחיפה והגשתי את התביעה בענייני ולראשונה הבנתי את אותם משפחות עד כאב.
על מה כל המהומה?
כל הסיפור התחיל מכך שילדתי את הבת שלי, קיבלתי דמי לידה מביטוח לאומי על סכום מגוחך של פחות משליש ממה שהגיע לי. לפני הלידה עבדתי בתור מורת דרך וככזאת הייתי בסטטוס המעצבן של שכירה ועצמאית. מעצבן בעיקר כי ביטוח לאומי לא סגור על עצמו ונדפקים מכל הכיוונים. בסוף קיבלתי דמי לידה רק בתור עצמאית ולא בתור שכירה, ועל כך החלטתי לתבוע ולא לוותר (באיחור של כמעט שנתיים).
הנה 5 סיבות בגללן רוב האנשים לא יהיו מסוגלים לתבוע את מה שמגיע להם בביטוח לאומי או מול כל מוסד ביורוקרטי אחר:
1. האמונה שבסוף הדרך הצדק יעשה היא קטנה עד אפסית. אנשים בתחתית הסולם החברתי כל כך רגילים להידפק, שמתעלמים ממה שהם אומרים, שמקטינים אותם. כשהגעתי לביטוח לאומי כדי להגיש מסמכים ולקבל החזר על מילואים שעשיתי, ראיתי איך הפקידה דיברה בזלזול לגבר האתיופי המבוגר, או לרוסייה עם המבטא הכבד, או לאישה החרדית עם הילדים. דווקא אלו שהכי נתונים לחסדיה הם אלה שהכי קל להתעמר בהם. והם התרגלו לזה שהצדק לא לצידם.
2. זמן זה כסף. כשהשכר שלך מגרד את שכר המינימום מלמטה, למרות שאת עובדת משרה מלאה, סביר להניח שלא תיקחי יום חופש כדי לעשות סידורים: להשיג מסמכים, להתרוצץ בין המוסדות, ללכת להגיש את התביעה. כי לא בטוח שתקבלי את הכסף בסוף ומה שכן בטוח זה שעבור יום עבודה שבו לקחת חופש גם לא תקבלי כסף (אם את עובד קבלן) וגם לא תיהני מהחופש.
3. קשרים רבותיי קשרים. זכיתי בגיסה מהממת שהיא גם עורכת דין, שלקחה את המסמכים שהעברתי לה וניסחה מכתב של שלושה עמודים ובו נימוקים מנצחים למה הצדק לצידי. לרוב האנשים שמשתכרים בדוחק אין קרוב משפחה או אפילו מישהו בשכונה שהוא עורך דין. עורכי הדין שהם מכירים הם אלה שעושקים אותם. אלה שמסבירים להם למה החשבון שלהם בהוצאה לפועל או למה הם חייבים לשלם קנס כזה או אחר. להגיש תביעה ללא ניסיון בכתיבה משפטית מקטין את הסיכויים הקטנים ממילא.
4. ביורוקרטיה זה דבר מפלה. אני זוכרת שלמדתי סוציולוגיה קראתי מאמר מרתק על כך שהביורוקרטיה הקיימת מפלה מיסודה. לא מלמדים אותנו איך להתנהל מול הביורוקרטיה. בבית ספר יש שיעורי אזרחות אבל אין שיעורים בהתנהלות מול ביטוח לאומי, מול הבנקים, בצורך בפנסיה או במשמעות של ביטוח בריאות או חיים. רוב הילדים שמגיעים מבתים של מעוטי יכולת ילמדו את זה מהוריהם שלא יודעים להתנהל מול זה נכון בעצמם. אז מה הפלא שבמדינת ישראל בשנת 2015 אנשים מתים פשוט כי אין להם כסף כדי לממן לעצמם טיפול כמו שצריך? וכן, זה מתחיל בביורוקרטיה.
5. זה מעגל אכזרי! בשבת הכרתי נהג אוטובוס שסיפר לי שהוא בתהליכי גירושין והכל התחיל כשהוא נפצע במילואים ולא יכל לעבוד, לא קיבל שכר או קיצבה מביטוח לאומי, איחר בתשלומי משכנתא, נאלץ לקחת הלוואות מהבנקים וגם מחברים ובסוף מכר את הבית בהפסד ונותר רק עם החובות. הוא לא המקרה הראשון שאני מכירה של משפחה שמתפרקת בגלל קשיים כלכליים. זה מדרון חלקלק. אני עבדתי קשה מאוד לפני הלידה והיו לי רזרבות שיכולתי להישען עליהם כשלא קיבלתי את הכסף שמגיע לי, מיד אחרי חופשת הלידה יצאתי לעבוד וכך הצלחנו להסתדר בלי הכסף הזה. אבל, כשאין רזרבה, כשאין מעגלי תמיכה כלכלית, הלחץ הזה משפיע על כל תחומי החיים והמאבק הביורוקרטי הזה הוא תהום קשה שלפעמים לא יוצאים ממנה כל החיים.
אם אני אשכנזייה (למחצה), שמשתכרת טוב, עובדת רוב הזמן מהבית, בת להורים במצב כלכלי טוב, יש לי במשפחה עורכת דין, הגעתי למצב שבו הגשתי תביעת ערעור על החלטת ביטוח לאומי (שמשמעותה כמה אלפי שקלים עבורי), בדקה התשעים ותשע, רגע לפני שאין לי אפשרות לעשות את זה וגם זה היה בקושי רב, משהו לא בסדר במערכת.
הצדק אמור להיות נגיש והוא רחוק כל כך מזה! צדק חברתי מתחיל בלהנגיש את הביורוקרטיה כך שתשרת את האדם הפשוט, את אלה שזקוקים לשירותיה!
4 תגובות
תודה על הפירגון בסעיף 3 😉
מגיע לך פרגון, יאללה משרד עצמאי! 🙂
אני נהנית לקרוא את הכתבות שאת מפרסמת 🙂 לצערי גם אני נתקלתי בצורך להשתמש בשירותי הביטוח הלאומי. אכן ביורוקרטיה סבוכה. לשמחתי מצאתי גם עורכת דין וגם חברה קטנה שמטפלים בפניות מביטוח לאומי וגובים רק במידה ויש זכיה ומתקבל תשלום. והאחוזים הוגנים לגמרי, כך שמעוטי יכולת יכולים לחפש ולברר במקום מגוריהם אולי יש גם צדיקים כאלו.