השראה להורות – איך ילדה בת עשר מגיעה בשנות השמונים למנהיגי עולם והופכת לשגרירה. סיפורה המדהים של סמנתה סמית'

קראתי במקרה את סיפורה של סמנתה סמית' בפוסט שכתב יאיר נבות, עיתונאי ובשנים האחרונות הכתב של ידיעות אחרונות וקול ישראל במוסקבה. ביקשתי את רשותו לפרסם את זה גם כאן, כי זו השראה מדהימה להקשבה לילדה ונתינת במה מדהימה לקול של התום והתקווה שילדות מביאות לעולם. מקווה שכולנו כהורים נשכיל להקשיב להן ולהדהד את הקולות שלהן.

"הביטו בתמונתה של הילדה המתוקה הזאת. שמה הוא סמנתה סמית', והיא נולדה ב 29 ביוני 1972 במדינת מיין בארה"ב. כשהייתה בת חמש כתבה סמית' מכתב לאליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת ובו הביעה את הערכתה אליה. ב-1980 עברה המשפחה לגור בעיירה מנצ'סטר שבמדינת מיין. אביה של סמית' לימד אנגלית וכתיבה יוצרת באוניברסיטת מיין שבאוגוסטה, ואמה עבדה במחלקת הבריאות ושירותי האנוש של מדינת מיין.

עכשיו נקפוץ לשנת 1982, ימי המלחמה הקרה וחילופי הנהגה בברה"מ. ב-12 בנובמבר 1982, יומיים לאחר מותו של ליאוניד ברז'נייב, מנהיג ברה"מ מאז 1964, מונה יורי אנדרופוב, שעמד בראש הק.ג.ב. מ-1973, למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, והפך בכך לשליטה בפועל של המעצמה. רוב כלי התקשורת המערביים סיקרו את המאורע באופן שלילי כיוון שאנדרופוב נתפס כאיום ליציבותו של העולם המערבי. הוא החל את כהונתו כשליט ברית המועצות בחיזוק כוחו של הק.ג.ב. ודיכוי מתנגדיו. אנדרופוב אף הכריז: "המאבק על זכויות האדם היה חלק ממזימה אימפריאליסטית רחבת היקף שנועדה לערער את היסודות של המדינות הסובייטיות".

הימים היו ימים מתוחים, משום ששתי המעצמות ניהלו את מירוץ החימוש המוכר בשם "מלחמת הכוכבים" – ניסיונותיהם לפתח כלי נשק שניתנים לשיגור מלוויינים בחלל. תהליך ה"דטאנט", שבמסגרתו נעשה ניסיון להפסקת המתיחות בין המדינות בשנים הקודמות – נזנח למעשה, ומלחמתה של ברה"מ באפגניסטן תרמה אף היא את תרומתה למתיחות הרבה.

באווירה זו פרסם המגזין "טיים" בגיליונו מה 22 בנובמבר 1982 כתבת שער העוסקת באנדרופוב. סמית', בת ה 10 באותה עת, קראה אותה ושאלה את אמהּ: "אם אנשים כל כך מפחדים ממנו, למה אף אחד לא כותב מכתב ושואל אותו אם הוא רוצה שתהיה מלחמה או לא?". אמה השיבה בתגובה: "מדוע שלא תעשי זאת את?" וזה בדיוק מה שסמנתה עשתה:

בנובמבר 1982 כתבה סמית' בת ה 10 מכתב לשליט ברית המועצות יורי אנדרופוב, בבקשה להבין מדוע היחסים בין ברית המועצות לארצות הברית כה מתוחים. וכך היא כתבה:

מר אנדרופוב היקר,
קוראים לי סמנתה סמית'. אני בת עשר. ברכותיי על התפקיד החדש. אני מודאגת מכך שרוסיה וארצות הברית יתחילו במלחמה גרעינית. האם אתה מתכוון להצביע בעד מלחמה או לא? אם לא, אז בבקשה תגיד לי כיצד אתה מתכנן לעזור לכך שלא תהיה מלחמה. לשאלה זו אתה לא חייב לענות, אבל הייתי רוצה לדעת למה אתה רוצה לכבוש את העולם או לכל הפחות את המדינה שלנו. אלוהים ברא את העולם בשבילנו כדי שנוכל לחיות בו ביחד ולא להילחם".
בברכה,
סמנתה סמית'

המכתב פורסם בעיתון הסובייטי "פראבדה", שופרה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית, וסמית' שמחה על כך, אך לא זכתה לתשובה. היא שלחה מכתב נוסף, הפעם לשגריר ברית המועצות בארצות הברית, ושאלה אותו האם אנדרופוב מתכוון להשיב למכתבה. ב-26 באפריל 1983 קיבלה סמית' מכתב תשובה מאנדרופוב. וכך ענה לה אנדרופוב:

״סמנתה היקרה,

קיבלתי את מכתבך, שדומה לרבים אחרים שהגיעו אליי ממדינתך וממדינות אחרות ברחבי העולם.
אני מקבל את הרושם – אני שופט לפי מכתבך – שאת ילדה אמיצה וישרה, שדומה לבקי, ידידתו של טום סויר מהספר המפורסם של בן-ארצך מארק טוויין. הספר הזה ידוע ואהוב במיוחד במדינתנו על ידי כל הבנים והבנות.
שאלתך היא החשובה ביותר מבין השאלות שאדם חושב יכול להציג. אני אענה לך ברצינות ובכנות.
כן סמנתה, אנו בברית המועצות מנסים לעשות הכול כדי שלא תהיה מלחמה בעולם. זהו דבר שכל אדם סובייטי רוצה בו. זהו דבר שמכונן המדינה הגדול שלנו, ולדימיר לנין, לימד אותנו.
העם הסובייטי יודע היטב איזה דבר נורא היא מלחמה. לפני 42 שנים, גרמניה הנאצית, ששאפה לזכות בעליונות על כל העולם, תקפה את מדינתנו, שרפה והרסה אלפי ערים וכפרים שלנו, הרגה מיליוני סובייטים, נשים וילדים.
במלחמה זו, שהסתיימה בניצחוננו, היינו בברית עם ארצות הברית. ביחד לחמנו למען שחרורם של עמים רבים מהפולשים הנאצים. אני מקווה שאת יודעת על כך משיעורי ההיסטוריה שלך בבית ספר. היום אנו רוצים מאוד לחיות בשלום, לסחור ולשתף פעולה עם כל השכנים שלנו בעולם, עם אלה הרחוקים ועם אלה הקרובים; ובמיוחד עם מדינה גדולה כמו ארצות הברית של אמריקה.
באמריקה ובמדינה שלנו יש נשק גרעיני – נשק איום שיכול להרוג מיליוני בני אדם בהרף עין, אבל אנו לא רוצים שאי פעם ייעשה בו שימוש. זוהי בדיוק הסיבה שברית המועצות הכריזה בכל העולם שהיא לעולם-לעולם לא תעשה שימוש ראשונה בנשק זה נגד מדינה כלשהי. באופן כללי אנו מציעים להפסיק את המשך ייצורו של הנשק הזה ולהתחיל בהשמדת כל המצבורים שלו בעולם.
נדמה לי שזו תשובה מספקת לשאלתך השנייה: "למה אתה רוצה לפתוח במלחמה נגד כל העולם או לפחות נגד ארצות הברית?" – אנו לא רוצים שום דבר כזה. אף אחד במדינתנו, בין אם מדובר בפועלים, איכרים, סופרים, רופאים, מבוגרים, ילדים או אנשי ממשל, לא רוצה מלחמה גדולה כקטנה.
אנו רוצים שלום. יש דברים שאנו עסוקים בהם: גידול חיטה, בנייה והמצאה, כתיבת ספרים וטיסה לחלל. אנו רוצים שלום לעצמנו ולכל האנשים בפלנטה; לילדינו ולך, סמנתה.
אני מזמין אותך, אם הורייך ירשו לך, להגיע למדינתנו. הזמן הטוב ביותר לכך הוא בתקופת הקיץ. את תכירי את מדינתנו, תיפגשי עם בני גילך, תבקרי במחנה הילדים הבינלאומי "ארטק" שעל הים, ותראי בעצמך שבברית המועצות כולם בעד שלום וידידות בין העמים.
אני מודה לך על הברכות ומאחל לך כל טוב בחייך שרק מתחילים״.
י. אנדרופוב

תחלופת המכתבים הללו העלתה את סמית' לדרגת כוכבת אמיתית, היא רואיינה לכל כלי תקשורת אפשרי. ב-7 ביולי היא טסה למוסקבה עם הוריה, ושהתה שם שבועיים כאורחת של אנדרופוב. במהלך שהותה היא ביקרה בלנינגרד ובמחנה הילדים "ארטק" שבחצי האי קרים. סמית' אמרה כי בלנינגרד היא והוריה הופתעו מחביבותם של האנשים ומהמתנות הרבות שהכינו להם.

במסיבת עיתונאים שהתקיימה במוסקבה הכריזה סמית' על הרוסים:

"הם ממש… כמעט… כמונו". במחנה "ארטק", היא בחרה להישאר עם הילדים הסובייטים ודחתה הצעה לעבור למגורים מיוחדים. כדי להקל על התקשורת עמה, שוכנו איתה בבניין מורים וילדים דוברי אנגלית רהוטה. סמית' התגוררה במעונות עם תשע בנות נוספות ובילתה את זמנה בשחייה ובלימוד שירים וריקודים רוסיים. התקשורת סיקרה כל צעד של סמית'. תצלומים וכתבות עליה התפרסמו בעיתונים ובירחונים המרכזיים בברית המועצות בזמן הטיול ואחריו. סמית' הפכה לידוענית והייתה מוכרת היטב לאזרחי ברית המועצות.

סמית' חזרה לארצות הברית ב-22 ביולי 1983, והספיקה לבקר בעוד כמה מדינות, ואף לכתוב יחד עם אביה ספר על הנסיעה לברה"מ וחוויותיה שם.
ב-25 באוגוסט 1985, בדיוק לפני 32 שנה ויומיים, נהרגה סמנתה סמית' יחד עם אביה ועוד 4 בני אדם בהתרסקות מטוס קל בו טסו. היא הייתה בת 13 במותה. מנהיג ברה"מ גורבצ'וב שלח מכתב תנחומים אישי למשפחה, וגם נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, שלח מכתב תנחומים לאמה של סמית', ובו כתב:

"אולי תוכלי לקבל מידה מסוימת של נחמה בידיעה שמיליוני אמריקנים, למעשה מיליוני אנשים, שותפים בנטל יגונך. גם הם יוקירו ויזכרו את סמנתה, את חיוכה, את האידאליזם שלה ואת נשמתה המתוקה והכנה".

סמית' הונצחה הן בברית המועצות והן במדינת מיין בה התגוררה. בול זיכרון בדמותה הונפק בברית המועצות, סמטה על שמה נחנכה במחנה הילדים "ארטק" ואנדרטה לזכרה הוקמה במוסקבה. האסטרונומית הרוסייה לודמילה צ'רניח קראה לאחד האסטרואידים שגילתה "3147 סמנתה" על שמה של סמית'. יהלום שנמצא בסיביר, הר בברית המועצות לשעבר ואוניית נוסעים נקראו גם הם על שמה של סמית'.

סיפור מדהים על ישירותם של ילדים, מתאים בדיוק לתחילת שנת הלימודים.

שנת לימודים מוצלחת לכל התלמידים. תהיו טובים, וזכרו שציונים אינם הכל."

לאורך הקריאה הזדמזם לי השיר "ילדה קטנה, יחידה ותמה, עמדה ושאלה למה?"

הלוואי שנצליח לגדל ולתת קול לילדות כאלה בארץ ובעולם!