למה להיאבק בשיער הלבן שלך? אורית בגיל 32 הפסיקה לצבוע וזה מה שגילתה

15595705_10154178722002475_614122915_o

כשנתקלתי בפוסט הזה של אורית הורוביץ בר-עם, בקבוצת נשים סגורה ידעתי שאתן חייבות לקרוא אותו גם. אני יכולה לספור על יד אחת את כמות הנשים שאני מכירה שמברכות על השיער הלבן שלהן. הרוב נאבקות בו, צובעות שוב ושוב ושוב, רק שלא יראו את השורשים הלבנים. אבל למה בעצם?

"לבן זה השחור החדש.

לכבוד יום הולדתי ה-34 החלטתי לכתוב על מהפך מאוד משמעותי שעברתי בשנתיים האחרונות. יש לי שיער לבן מגיל 23 ומאז אני צובעת אותו בשלל צבעים באופן קבוע פעם בחודש. אצלי לא מדובר בשערה לבנה פה ושם אלא במרבית השיער. אחרי שנים רבות של שיעבוד לצבעי שיער, בעידודו של בעלי והספר שלי, הפסקתי לצבוע את השיער. אחרי שנה של גידול וקיצוצי קצוות המהפך הושלם ובשנה האחרונה אני מסתובבת עם צבע השיער הטבעי שלי בלבד. להסתובב עם שיער לבן מעורר תגובות מעניינות מסביבי שכל פעם מחדש גורמות לי לתהות על התפיסות החברתיות שלנו לגבי יופי, שגם אני הייתי שבויה בהן עד ממש לא מזמן. אשתף באנקדוטות מחיי כדי להסביר למה כוונתי:

בחתונה של גיסתי לפני מספר חודשים ישבתי על ספסל עם בני בן השנתיים ואחת האורחות שאלה אותי אם אני סבתא שלו. הורדתי את משקפי השמש בתדהמה ושאלתי אותה ״את רצינית?״ והיא חזרה שוב על אותה השאלה. היא הייתה רצינית לגמרי. חברה שישבה לידי אמרה שכמעט רצחתי אותה במבט שלי. לא אשקר ואומר שהייתי די קרובה לזה. נכון, אני בהחלט מודעת שהשיער הלבן נותן לי לוק מבוגר יותר אך לא עד כדי סבתא עם נכדים. גם לא סבתא צעירה. בתרבות המערבית שיער לבן משמעותו זקנה ואנו הנשים עושות מאמצים כבירים כדי לא להיראות זקנות. צבע השיער שלנו נקבע על ידי פיגמנט הקרוי מלנוציטים ומקורו בשורשי השיער. ככל שעולים בגיל, רמת המלנוציטים פוחתת עד שהיא פוסקת לחלוטין וזה מה שגורם לקבלת מראה לבן לגמרי. תהליך זה מתחיל בממוצע בשנות השלושים לחיינו, כך שהמשוואה ״שיער לבן שווה זיקנה״ איננה רציונלית. קראתי במאמר בנושא כי בשבטים לא מערביים מסוימים, בהם תפיסת היופי שונה, שיער לבן בכל גיל מעיד על תבונה. שיער בינה במקום שיער שיבה. אימצתי את הגישה.

14522690_10154175313447475_7646242275896844055_n
אורית הורוביץ בר-עם- השיער בהתמזגות עם הנוף

אני לא באמת יכולה לספור את מספר הפעמים שנכנסתי לרשתות הפארם למיניהן ואחת מהעובדות החביבות הפנתה אותי לעבר המבצעים על צבעי השיער. הרי אם עמדתי באזור טיפוח השיער, מה בדיוק עוד יש לי לחפש שם? התופעה הזו הייתה נפוצה בעיקר בתקופת הגידול בה חיכיתי שהשורשים הלבנים יהיו מספיק ארוכים כדי להסתפר לאורך לא קצר מידי. כי גם שיער לבן וגם תספורת קצוצה היה שינוי גדול מידי בשבילי. מי שלא ידע שמדובר בתהליך, מידית הסיק שאני מוזנחת או לא מטופחת ויש לתקן את המפגע החברתי בהקדם. גם אני הייתי מתוסכלת כשהסתכלתי במראה וראיתי את עצמי כך. וזה מעוות לחלוטין כי אני, שידעתי שיש מטרה מול עיניי ושאני לא מזניחה את עצמי, חשתי בושה כשיצאתי מהבית. המשוואה ״שורשים לבנים שווה חוסר טיפוח״ מושרשת אצלנו עמוק. לפני כשנתיים הייתה דרמה גדולה בצהובונים הבריטיים כאשר פורסמה תמונה של הדוכסית מקיימברידג׳ קייט מידלטון עם שורשים לבנים. בעוד שהספר שלה פוטר לאלתר, היו דווקא כמה כותרות אוהדות שציינו ״איזה כיף לראות שהיא אנושית כמונו״.

מחקרים מראים כי שיער לבן בגיל צעיר זה עניין גנטי. אחי הגדול והחתיך, המבוגר ממני בחמש שנים, גם הוא האפיר אי שם באמצע שנות העשרים. הוא מעולם לא צבע את השיער או שקל לעשות זאת או קיבל המלצות מהסביבה. התגובות בדרך כלל היו ״איזה קטע״ ו״זה כמו ריצ׳רד גיר״. אצל גברים זה פשוט לגיטימי. יש גברים שצובעים את השיער אך הם אינם מייצגים את הכלל. גבר מאפיר נראה סקסי, עיין ערך ג׳ורג׳ קלוני, בעוד אישה מאפירה נראית עייפה. תחשבו לרגע על מספר הגברים המפורסמים האפורים/לבנים שאתם מכירים לעומת מספר הנשים. בנאום שנתנה המועמדת לנשיאות הילארי קלינטון בשנת 2001 באוניברסיטת ייל אמרה: ״הדבר הכי חשוב שאני חייבת להגיד היום הוא ששיער משנה. השיער שלכם מעביר מסרים משמעותיים לאלה שסביבכם: אילו תקוות וחלומות יש לכם עבור העולם ואילו תקוות וחלומות יש לכם עבור השיער שלכם. שימו לב לשיער שלכם, כי כל האחרים סביבכם גם ישימו״. הילארי קלינטון, שידועה בהשקעה ובקפדנות השיער שלה, חגגה באוקטובר האחרון 68 שנים להולדתה. כשבעלה ביל קלינטון התמודד ונבחר לנשיאות בשנת 1993 הוא היה בן 46 ושיערו היה אפור לחלוטין. אני מסכימה ששיער משנה ובעל משמעות רבה, ולא יכולה שלא לתהות על המסר שהיא בוחרת להעביר לנשים דרכו.

התגובות המעניינות ביותר שנתקלתי בהן הן דווקא מנשים מבוגרות, לרוב בנות 55 ומעלה שאמרו לי ״זה מאוד יפה אבל לי אין אומץ״ או ״אני עוד לא מוכנה לזה״. להיות טבעית דורש אומץ. לא מזמן שוחחתי עם אישה בת 54 שהשלימה את המהפך לשיער אפור לפני 5 שנים וכל מפגש שיש לה עם אימא שלה בת ה-85 שצובעת באופן קבוע, היא ננזפת שתחזור כבר לצבוע. גם הסובבים והאהובים בקרבתי תוהים אם השינוי הזה הוא כאן כדי להישאר. חברה טובה שאלה אותי כמה פעמים במהלך השנתיים האחרונות ״אז את בטוח סגורה על זה ?״ או אותו אח גדול מלמעלה טוען שאני ״מגניבה (במלעיל) תל אביבית״ וזה סתם טרנד שיחלוף לו. חשוב לציין שיש גם לא מעט תגובות חיוביות ומפרגנות בעיקר על התעוזה ועל הלוק האצילי שזה מקנה לי. לעיתים מבלי להוציא הגה מהפה אני נתפסת כבעלת ניסיון וזה גם בהחלט משרת אותי.

קשה לנו לקבל את השינויים בגוף שלנו. מבנה, משקל, קמטים ועוד. אין ספק שגם לי קשה לקבל חלק מהם אבל בתחום השיער אני הגעתי למסקנה שאני נמצאת במלחמה מתמדת עם עצמי וזה פשוט התיש אותי. אין באמת כל סיבה הגיונית למלחמה הזו. אני יכולה לנסות ולהסתיר אבל מידי חודש השיער הלבן צץ ומבצבץ לו, ומזכיר לי ״אני פה״ ואי אפשר באמת למחוק אותי. אז החלטתי לחבק ולקבל את השיער הלבן שלי באהבה כי זה חלק בלתי נפרד ממני וזו האמת שלי. עדיין יש ימים שאני מרגישה שאני רואה את קרואלה דה ויל במראה מולי אבל תהליך של קבלה עצמית הוא מורכב ולא קורה בין לילה. לאט לאט רואים ברחוב יותר נשים שמתמסרות לאמת השיער הלבן שלהן וכתבות שונות בשנה האחרונה דיווחו על התפשטות ה"תופעה". אפילו בשבוע שעבר נתקלתי בשני קטלוגים מדהימים של מעצבות בגדים ישראליות בהם דוגמניות עם שיער לבן. זה מאוד משמח אותי. הלוואי וזה יחדור גם למקומות נוספים."

הצטרפי לניוזלטר של אישווה

אהבת את הפוסט? מוזמנת לשתף

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך

תגובה אחת

להגיב על חן סיון לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *