הנקה היא כל מה שאני אוהבת בהורות יחד עם כל מה שאני שונאת

ערבה גרזון רז

שבוע ההנקה חל השבוע וכל יום חשבתי לעצמי שאני צריכה לכתוב. אני הרי מניקה כבר שנתיים ו8, זה חלק מרכזי מהזהות וההורות שלי.  אבל זה נדחה ונדחה.

משהו הפריע לי לשבת ולכתוב את זה ורק אתמול בלילה בעצם הבנתי למה.

הנקה זה מורכב וזה מגלם בתוכו את כל מה שאני אוהבת באימהות יחד עם כל מה שאני שונאת

אני אוהבת את רגעי ההתכרבלות והשקט האלה איתה

איך בשנייה מילדה דעתנית שאומרת לי “לא בא לי”, “אני רוצה את זה” ויודעת בדיוק איזה בגד היא רוצה ללבוש, היא חוזרת להיות התינוקת שלי, למצוא נחמה בזרועותי, להתרפק, לשחרר, להתמסר

לרגע קטן, היא ואני אחת,

הנפרדות מתמסמסת

אני מרגישה את הגוף הקטן הזה שלה צמוד לשלי

ולשניות בודדות אנחנו מחוברות.

אין לזה מחיר לתחושה הזאת. היא ממכרת. היא מספקת היי הורמונלי והיא פשוט הטוב שבחוויה האנושית.

אני גם בטוחה שהמעט שהיא יונקת עוזר לה, מחסן אותה, מחזק אותה, בריא לה

וזה נותן לי שקט וגם גאווה.

20160730_192207

ואז יש גם את מה שכל כך קשה בלהיות אימא מניקה

התלות. העובדה שאין לי תחליף. רק אני. רק הציצי.

פרצי הזעם בגמילה לילה/בוקר/אמצע היום

בכי בוקר של ציצי ציצי ציצי שיכול לשגע גם נזירים טיבטים

המחויבות הזאת. המסירות. ההקרבה.

חזיות הנקה, שאיבות, לטפטף, להרגיש כמו מוצר צריכה

וזה בלי לדבר על הכאבים של ההתחלה, על החום שעלה מרוב גודש, על הפחד לצאת לרחוב עם תינוקת יונקת, להיות עם חברים או משפחה ולהניק, בהתחלה לשבור את הראש מה לעשות, מה הדבר הנכון, מה יהיה לי נוח, מה יהיה לה נוח, מה יהיה לכולם נוח.

ויש נשים שלא יכולות להניק ויש נשים שבוחרות לא להניק ויש נשים שזה מגעיל אותן

ואני מבינה אותן.

הנקה היא קשה ומייסרת לפעמים.

היא שחרור שליטה מוחלט ואמון מלא בגוף

שמייצר חלב, שמספק תזונה טובה לילדים שלנו

ואנחנו חיות בעידן שדורש מאתנו להיות בשליטה תמיד

20160730_192202

יותר נוח להמשיך בקריירה כששמים אבקה במים חמים, משקשקים ואפשר לכתוב בטבלה בדיוק כמה הילד/ה אכל/ה

יותר קל להמשיך במירוץ האינסופי הזה שאנחנו חיות בו, כשבן/בת הזוג שלנו יכול/ה לקום ולהאכיל באמצע הלילה

זה כנראה יוצר הורות יותר שיוויונית כשמתחלקים בהאכלה

ועדיין

ההנקה היא מחתרתית

היא מאתגרת את המרחב הציבורי

היא מאתגרת את הפרדיגמות שגדלנו עליהן של נפרדות

היא מאתגרת אותנו פיזית ונפשית

היא מוציאה אותנו מאיזור הנוחות

היא מחברת אותנו למהות.

במהות שלי אני אימא של דריה, היא הייתה בתוכי והיא המחויבות הראשונה שלי בעולם הזה.

גם אימהות לא מניקות מרגישות את זה, אני בטוחה. גם אימהות שלא ילדו מרגישות את זה, אני מניחה.

אבל יש בהנקה משהו שמכריח אותך להכיר בזה בצורה חשופה יותר, עוצמתית יותר, נוכחת יותר.

בשורה התחתונה

לא קל להיות אימא

ולא קל להיות אימא מניקה

וכנראה שמה שתבחרי, תאלצי לספוג ביקורת מכאן או מכאן

אבל אני כן יכולה להגיד

מהחוויה האישית שלי

שהנקה זו הגלימה שלי

אני מרגישה גיבורת על כשאני מניקה

ולא הייתי מוותרת על זה.

*

קבוצת תמיכה לאימהות מניקות שחשוב להכיר- ליגת לה לצ’ה

לפוסטים נוספים על הנקה באישווה לחצו כאן

מה דעתך?

מוזמנת להגיב כאן

About ערבה גרזון רז information

פוסטים שעשויים לעניין אותך

תגובות (4)

  1. טל

    אורחת לרגע כאן בבלוג
    רק לומר שתפסת בדיוק את מה שאני מרגישה כמניקה של פעוטה.
    נהדר.

  2. מאיה

    טוב!!!!

  3. אורית אוליאל

    פשוט מעולה, איזה יופי של פוסטר שיצא לי להכיר בזכות הסיכום שלך של 2016 גם אני מניקה, גם את זו שעכשיו שנה וחצי וגם את השלושה לפניה כשהיו קטנים. ומה שרשמת כל כך נכון ומדויק, לפעמים קשה מול המחשב היא לא צריכה את זה יותר או הרגע שהכי המים אתי זה שמעודדים כל כך להנקה ואז פתאום בחצי שנה האחות והרופאה אומרות לי, טוב את יודעת שהיא לא באמת צריכה את זה וזה סתם פינוק. ואני לא יודעת איך להסביר כמה החיבור הזה נותן וכן גם לי גם לה וגם לחיסון. תודה על פוסטר נפלאה

  4. נועה

    כל מילה! זרמי אוקסיטוצין צמררו אותי .. להפתעתי דמעתי ולא נזלתי 🙂

השאירי תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0

סל קניות