שלא תעזו ללמד את בתי לפחד מהיער

לעולם לא ארצה שבתי תגביל את הדרך שלה רק למחוזות פתוחים, מוארים; רק למקומות שבהם קל לגעת ולראות.

כי למדתי שלפעמים האמת באשר למי שאנחנו, שוכנת בין הצללים והמקומות הלחים, בהם צומחות פטריות, והצמחים גדלים הצידה ולמטה ובדרכים מוזרות וחדשות בבקשם את אור השמש.

המסע שלי-עצמי הוא שלימד אותי את זאת, וש-אשה מגיעה אל העולם עם יער – עתיק ופראי וחכם – יער צפון בעומק נשמתה.

אתם יכולים לנסות להפחיד ולהבריח את בתי אל מחוץ ליער, אבל אני אספר לה על היכולת להצמיח שורשים, ולכבד שורשיהם של אחרים. ושאלה הם עורקיה, הקושרים אותה אל אהבה, אל השמימי, השורשים המחזירים אותה חזרה לעצמה.

אני אלמד אותה ששורשי-ליבה הם המחברים אותה לקרקע, ושירוק הוא צבע האהבה.
בתי תדע שדברים יכולים להיוולד ולגדול פרא בתוך יער-נשמתה: רעיונות, מחשבות, סודות, אינטואיציות; שהם עשויים למות עם בוא החורף, לאחר שיצאו לחופשי, ונהנו מהשמש.

היא תבין שביער הנשמה יש שבילים אפלוליים רבים, בהם האור מנצנץ ומהבהב, ומתעתע, אבל שהתנסות בסטייה מהדרך היא נקודתית ברגע שאת בדרך הנכונה לך.

היא תלמד שהירח תמיד יראה לה את הדרך הביתה.

אני אלמד את בתי ש-יער נשמתה הוא מקום אליו היא יכולה לפרוש, ובו תמצא שפע אמיתי, הזנה, ושלום; ושהוא אוצר המסתורין של החיים.

הצללים נמצאים שם כדי להפוך את המסע לגילוי המסתורין הזה עוד יותר מרתק.

אם אי-פעם תרגיש בתי שהחיים שוחקים אותה, אראה לה שביער-הנשמה שוקקים תמיד חיים מתחת לפני השטח. כינשוף האורב לעכבר בחשכה, חלק ממנה איפהשהו תמיד ער וחי בשקט, בדממה; מתבונן, מצפה.

אז שלא תעזו ללמד את בתי לפחד מפני היער.

אתם מכירים את הסיפורים על הזאב ביער? – אני אלמד את בתי שהיא הזאב – חופשיה, קדומה, קוראת אל הירח.

מכירות את המכשפות הרעות שמתגוררות בבקתה נסתרת בעבי היער? אני אלמד את בתי שהיא המכשפה. היא האשה החכמה שחיה ביער נשמתה. אומר לה שהמכשפה היא זקנת-השבט שלה, חכמתה, הירח האפל במלוא תפארתו.

אין שום מסתורין אפל שבו תוכלו להפחיד את בתי, כי אני אלמד אותה שהיא בלבו של המסתורין הזה, שעצמת האלה-הנשית שבה היא המסתורין הגדול ביותר עבור אלה שאינם מבינים אותו.

אנו, נשות הירח, לא נפחד לתקשר עם כוחותינו הפנימיים. אנו נושאות קריאה: "לא עוד!"

שלא תעזו להפחיד את בתי מפני היער.

לא עוד."

תורגם על ידי יעל זליגמן, הפוסט המקורי כאן