פינת לידות הבית של אישווה: נגה עמית-מילר מובילת חדשנות טכנולוגית ואימא לשניים

נגה

את נגה הכרתי יחד עם אסנת בשבת מדהימה ומעוררת השראה בדרום לפני שנים רבות. נגה היא מסוג הנשים האלה, שנכנסות לחדר וזה כאילו מישהו הגביר את האור. היא תמיד לבושה צבעוני ויש לה חיוך שמצליח למוסס כל מחסום או התנגדות. היא גם במקרה אישה חריפה ואינטילגנטית, יצירתית בטירוף ומצליחה לשלב את היותה גיקית מחשבים, שחקנית פלייבק ססגונית ואימא בצורה מעוררת השתאות. היא ממש לא אישה שניתן לזלזל ביכולת שלה לבחור בחירה מושכלת ומבחינתי היא לגמרי השראה ששווה לחלוק:

נגה

שם: נגה עמית-מילר

מקצוע/ השכלה אקדמית: השכלה: תואר שני בביו-אינפורמטיקה (מדעי המחשב), מנחת קבוצות מוסמכת. עיסוק: מובילת חדשנות טכנולוגית, שחקנית תיאטרון פלייבק.

מאיפה בארץ: חווה ליד באר יעקב.

כמה ילדים יש לך? כמה מתוכם נולדו בבית? קורן (בן 4.5), נורי (בת 2.5) – שניהם נולדו בבית, בסיוע המיילדת ענת תל-אורן.

למה בחרת ללדת בבית?

בפעם הראשונה ששמעתי על האפשרות הזאת הייתה בתחילת ההריון, כשחברה טובה – אסנת – סיפרה לי שהיא מתכננת ללדת בבית. אני חייבת להודות שהרעיון נשמע לי בהתחלה מופרך לגמרי, ואפילו מסוכן, כך שאפילו לא שקלתי אותו. אחרי כמה חודשים, בקורס ההכנה ללידה המדריכה סיפרה לנו על לידות בית בעיניים נוצצות. בשלב הזה הרעיון נשמע לי כבר פחות מופרך, אבל עדיין כמו משהו שמתאים לנשים אחרות, נגיד למישהי כמו אסנת. אסנת, בניגוד אלי, נראתה לי תמיד כמו סמל של חיבור לאדמה. אסנת גדלה ליד הים, חייה חיים בריאים, מנביטה קטניות ועושה יוגה. אבל אני? עדיין תפסתי מעצמי נערה אורבנית שרק במקרה נחטפה מתל אביב אל המושב, והדבר הכי מזין בתפריט שלי היה פיצה. אפילו ההריון שלי לא היה רוחני. לא הרגשתי שאני יוצרת חיים, לכל היותר הרגשתי שאני יוצרת חייזר. כך שלמרות שבן זוגי היה ממש בעניין (הוא מבחינתו, היה מוכן ומזומן ליילד אותי בעצמו באמצע היער), הנחתי את האפשרות הזאת בצד.

בחודש השמיני להריון הייתי מעורבת בתאונה קלה, בה התנגשה בי מכונית מאחורה. ליתר בטחון ולפי הנהלים הופניתי למיון נשים. ישבתי שם שעות, בהיתי בפלורוסנטים, ושמעתי צרחות של “אני לא יכולה יותר”. שם, על ספסלי עץ הקטנים מלהכיל הריונית מתקדמת, קרה לי הסוויץ’ – פשוט לא הצלחתי לדמיין את עצמי יולדת בבית חולים. לא הייתי מסוגלת לדמיין את עצמי אורזת תיק, נכנסת לרכב תוך כדי צירים, ממלאת טפסים, מושיטה את היד לקבלת צמיד, מתחברת למוניטורים. רק השהייה בבית החולים גרמה לי להרגיש חולה, והרי אני לא חולה – אני יולדת. פתאום לידת בית כבר לא נראתה לי כמו רעיון מופרך. מה שנראה לי מופרך זה לפגוש את המיילדת בפעם הראשונה בחדר הלידה. שמישהי שלא מכירה אותי, או את בן זוגי , או את הרצונות שלי, או את החלומות שלי, או את החששות שלי, תלווה אותי בחוויה אולי הכי חזקה שתהיה לי בחיים.

אז התחלתי לקרוא, לחקור, ללמוד, להתייעץ. נסענו להיפגש עם ענת (תל-אורן) שענתה לנו בנחת ובפירוט על כל השאלות שהעלינו. בשלב הזה כבר לא היה לי ספק – אני רוצה ללדת בבית.

מה הייתה המשמעות של הלידה בבית עבורך?

המשמעות הייתה לעבור את הלידה במקום שמרגיש לי הכי בטוח, הכי מחבק, הכי מדויק. זה הרגיש לי כמו לקיחת אחריות מלאה על החיים שלי ושל ילדיי, ראשונה מבין אינספור בחירות שאעשה עבורם במשך חייהם. לעשות ברית? עד איזה גיל להניק? להשכיב על הבטן או על הגב? מתי לחסן? בחירות שהן לפעמים מורכבות, ולא חד משמעיות, שאין בהן נכון או לא נכון מובהק. בחירות שמשלבות את הראש, את הבטן, ואת הלב. ולפעמים גם בחירות שהן נגד הזרם. אבל בעיקר בעיקר, המשמעות היתה שאוכל להגיד לילד שלי ״ברוך הבא לעולם, ברוך הבא הביתה״.

האם נתקלת בהתנגדויות או ביקורת ביחס להחלטה שלך ללדת בבית? איך התמודדת

ההורים מן הסתם חששו, ומאוד הרגיע אותם להיפגש עם ענת שענתה (שוב) בנחת ובסבלנות על כל השאלות שלהם. נתקלתי בהתנגדויות שנובעות מחוסר ידע על התחום, ולכן אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים בתפקיד השגרירה. אני משתדלת לא להיות מסיונרית, כי אני באמת מאמינה שזאת בחירה אישית שתלויה בהרבה גורמים, ושלידת בית היא לא תמיד הבחירה הנכונה. אבל אני כן מאמינה שתמיד עדיף להכיר את כל האפשרויות ולקבל את ההחלטה הזאת מתוך מודעות.

האם יש לך טיפ לחלוק ליולדות בכלל ויולדות בית בפרט?

אחד הדברים שהכי עזרו לי בלידה השנייה הוא קטע ששלח לי המורה שלי בזמנו לשיטת ימימה. בין היתר היא כותבת שם, שבין ציר לציר “לא חושבת על ציר שעבר ולא דואגת לציר שיבוא”. במילים אחרות – להיות נוכחת ברגע הנוכחי, להתמסר לחוויה. בזכות הטיפ הזה, הצלחתי ליהנות (כן – ליהנות!) מכל הרגעים שבין הצירים. להרגיש כמו בספא, להתרפק על המגע של המים, על הניחוחות של השמנים הארומטים, ובעיקר על חברתם של האנשים שהיו כולם מכוונים לתמיכה בלידה הזאת. עזר לי גם לחשוב שהלידה היא מסע משותף שלי ושל התינוק/ת, לדבר אל הילדים שלי עוד לפני שיצאו, לעודד אותם. ולסיום – עזרה לי התזכורת הבלתי פוסקת של המיילדת. “את יודעת ללדת”, היא חזרה ואמרה, “הגוף שלך יודע ללדת והתינוק שלך יודע להיוולד”. לי לא נותר אלא לאפשר.

נגה2

פינת לידות הבית של אישווה: אסנת דוקטור לביולוגיה התפתחותית ואימא לשניים

פינת לידות הבית של אישווה יוצאת לדרך: התשובות שאני עניתי לשאלון

שישה דברים שכל אישה לפני לידה צריכה לזכור

הצטרפי לניוזלטר של אישווה

אהבת את הפוסט? מוזמנת לשתף

Share on facebook
Share on twitter
Share on email
Share on whatsapp

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך