לעשות קרחת- הדבר הכי אמיץ שעשיתי

ערבה גרזון רז

אי שם ב2008 בעודי מטיילת בדרום אמריקה, בעיירה נידחת בפרו עשיתי קרחת. גילחתי את הראש לגמרי, סכין מספר אחד, איזו תחושה מדהימה!

רוב חיי היה לי שיער ארוך, לא הייתי מסוגלת לדמיין את עצמי בלעדיו. אפילו פחדתי בתור נערה מסרטן בעיקר בגלל הקרחת וכי חשבתי שאני אהיה מכוערת כל כך שזה יהיה נוראי. ואז ביום אחד בינואר 2008 בעודי מטיילת בבוליביה ומקשיבה לקונצרט של מוזיקה קלאסית, החלטתי שאני הולכת לעשות קרחת.

כתבתי ביומן "בתכלס, זה המעשה הכי אמיץ שאני יכולה לעשות, רק המחשבה על זה עושה לי צמרמורת"

ואכן, אני זוכרת את עצמי רועדת רק מלכתוב את זה ולקח לי עוד שלושה חודשים של טיול כדי לאזור את האומץ.

אחת הסיבות שעשיתי את זה, היה כי הרגשתי שהשתנתי בצורה כל כך עמוקה, שעברו עלי תהליכים כל כך משמעותיים ושאין לזה שום סממן חיצוני. בנים שמטיילים לרוב מאריכים שיער, אולי מגדלים זקן, רואים עליהם הבדל ואני נראתי בדיוק כמו שיצאתי לדרך והרגשתי שאני חייבת לשנות את זה.

יצאתי לטייל לבד בדרום אמריקה. אחרי תקופה של שירות צבאי אינטנסיבי כולל קבע של שנה וחצי. הרגשתי שאני חייבת לברוח, להכיר את עצמי מחדש. טיילתי במשך 8 חודשים מארגנטינה ועד אקוודור, תקופה מעצבת במלוא מובן המילה. והאמת שהקרחת הזאת הייתה סמל מדהים לתהליך שעברתי, לקבלה ואהבה עצמית ולהתבגרות.

אני באמת חושבת עד היום שזה המעשה הכי אמיץ שעשיתי. יותר מצניחה חופשית או אפילו לטייל לבד בארצות זרות. אין הרבה רגעים כאלה שנחקקים לך בתור רגע מכונן שבו את יודעת שמשהו בך השתנה. החוויה הזאת הבהירה לי שאני יכולה להתגבר על הפחדים הכי גדולים שלי ובעיקר שכשאני מחליטה משהו אף אחד לא יכול לעצור אותי, אפילו לא אני.

היום כשאני קוראת את היומנים שלי מהתקופה הזאת, את ההתלבטויות והחששות, את ההתמודדויות והדילמות, אני אוהבת את הבחורה בת ה22 הזאת, שאיתגרה את עצמה באופן מלא והתמודדה עם הפחדים שלה.

היום יותר מתמיד, אני כל כך מאחלת לנערות ונשים לאתגר את המקום בו הן מוכנות לאהוב את עצמן, לקבל את עצמן. אנחנו יותר מאיך שאנחנו נראות! ועם זאת, כשאני מסתכלת מסביבי השיח הרווח עדיין כל כך עוסק בקילוגרמים, בצבע השיער, בכמה קמטים, בגובה הנעל, או בצבע של החצאית. האחריות שלנו היא לשנות את זה. וכדי שזה ישתנה אנחנו צריכות להיות מוכנות לאתגר את זה ואת עצמנו.

מי כמוני יודעת כמה זה מפחיד לאתגר את זה, זה מפחיד אפילו רק לחשוב על לאתגר את זה. אבל יש אמירה שהנחתה אותי במסע שלי בדרום אמריקה, במקום שאין פחד אין אומץ. אנחנו חייבות לאתגר את עצמנו, לאתגר את השיח ובעיקר לאהוב את עצמנו!