פוסט שתורגם על ידי יעל זליגמן המדהימה- תזכורת חשובה לכולנו הורים, בנות ובנים: "שלא תעזו ללמד את בתי לפחד מהיער ככה יצרתם את הפחד מפני החיפוש הפנימי לעולם לא ארצה שבתי תגביל את הדרך שלה רק למחוזות פתוחים, מוארים; רק למקומות שבהם קל לגעת ולראות. כי למדתי שלפעמים האמת באשר למי שאנחנו, שוכנת בין הצללים והמקומות
פוסט ששיתפה אנונימית בשיח פמיניסטי, מכתב לעצמה בת ה15. המילים האלה כל כך חשובות לבנות 15. אני לא יודעת אם כל הנשים חוות את זה. אבל אני יודעת שאני הייתי אכזרית לעצמי בגיל הזה. שראיתי איך אני וחברות שלי מתמודדות מול השדים של עצמנו ומול המראה ומול הלחצים החברתיים ומול הבנים ומול איך שאמורות להיראות
קראתי את הפוסט של זהרה ביטון שממחיש היטב את התהליך הרגשי שעוברות בנות בתקופת ההתבגרות שלהן ומה המסרים שהן מפנימות. אני מרגישה שהוא עושה סדר במהלך החיים שלנו ובזה שלא צריך בהכרח לשחק בחוקי המשחק, צריך להמציא את המשחק מחדש... פאקצה של מנכ"ל \\ או: Tomboy's - The struggle is real \\ או: פאנל נשים
יש לי ילדה בת שנתיים ושלושה חודשים שהיא יצור פלאי, שילוב של נינג'ה חסרת פחד עם נסיכה פאשניסטה עקשנית היא אוהבת את כל מה שאני לא. ורוד ונצנצים, נעלי עקב (תודה לסבתא שהביאה לה), מלמלה, גרביונים, שרשראות, ושאר אקססוריז. היא משלבת את זה באהבה לטרקטורים ובכלל לספורט מוטורי (הסרטון האהוב עליה ביוטיוב זה ג'יפ שהופך
"פגשתי היום שלוש תלמידות חמודות שלי בצרכניה המושבית. הן קשקשו איתי קצת, ואחרי שהלכו, שאל אותי בעל הצרכניה בנות כמה הן. הן בכיתה ט', השבתי. האיש, החביב מאוד והמיודד איתי בד"כ, הגיב בזעזוע. "מה זה, הן נראות בנות 17-18!" לקח לי מלא זמן להבין מה הוא רוצה. "ככה זה בגיל הזה", אמרתי, "חלק מהתלמידים שלי
בעוד שאנחנו אלופי השמרנות (המילים מציצה או זין הן מילים שלא יאמרו במדיה לעולם, סדרת ילדים עם בני נוער שמדברים על מין ומיניות מקבלת ביקורות מהורים מודאגים ועוד), בנורווגיה הולכים על גישה שונה בתכלית! יש פה 5 דקות שהוקרנו בטלוויזיה הממלכתית במסגרת חינוך מיני על זין, בולבול, פין. למרות שזה בנורווגית ובלי תרגום, אני הייתי מהופנטת. הבדלי הגישה
כנראה שגיל 30 שמגיע החודש, האימהות, הזוגיות, בשילוב עם מודעות מגדרית ופמיניסטית יכולים לבלבל, כי כבר תקופה שאני מרגישה... דהויה מרגישה דהויה מרוב עקרונות וערכים בין אימהות לזוגיות לא מוצאת את עצמי לא יודעת מי זאת אני ומה ההיא שזאת אני רוצה. לא יודעת מה ללבוש או לנעול איך להתלבש יפה בלי לרצות להיות יפה
הקיץ החלטתי להפסיק להסיר שיער כתבתי על זה אפילו פוסט האם הדרך לאהבה עצמית עוברת דרך בית השחי? בהתחלה לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי ללכת עם גופיות וכשהלכתי הקול הפנימי שלי לא הפסיק לעבוד "זה נראה נורא אני מגעילה אנשים מה הם בטח חושבים עלי" היה בי פחד פיזי מטורף לעשות את זה פשוט
"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם." משנה אבות ה טז' אז אני דוחה את הכתיבה של הפוסט הזה כבר יותר מדי זמן כל פעם יש לי משהו יותר חשוב להגיד משהו אחר שצץ ועולה בסדר העדיפויות. הרי הכי קשה זה לכתוב את מה שבאמת מפריע לך
1. מחזור- אני זוכרת את היום שבו קיבלתי מחזור בפעם הראשונה. הייתי מאלה שקיבלו מאוחר. כולן מסביבי כבר קיבלו ורק אני לא, או כך לפחות זה הרגיש. אז כשנכנסתי לשירותים וגיליתי דם, בנוסף לתחושת ההלם הראשונית, הייתה גם הקלה ושמחה גדולה. ההורים שלי לא היו בבית, אז הלכתי לבד לסופרמרקט ואני זוכרת את תחושת המבוכה מהקופאית
