גיל 30, שנת הסרטים הגדולה מחר אני אחגוג 31 חורפים על פני האדמה הזאת זמן טוב לסכם את השנה. גיל 30 עבורי היה גיל הסרטים. אכלתי מלא
כשנתקלתי בפוסט הזה של אורית הורוביץ בר-עם, בקבוצת נשים סגורה ידעתי שאתן חייבות לקרוא אותו גם. אני יכולה לספור על יד אחת את כמות הנשים
הכרתי את שרון אנקווה, קוסמטיקאית והבעלים של Sharoomba Cosmetics Tel aviv במפגש השראה של קבוצת SUPERGIRL זה אופי. אני לא אוהבת קוסמטיקה, לא מבינה למה
פוסט אורח של מעין גרבר "אנחנו יצורים חברתיים, מחפשים תמיד היכן אפשר להשתלב, לקחת חלק, להרגיש שייכים. הקבוצה מאפשרת לנו לשחזר את הקבוצה הראשונית שלנו (המשפחה).
פוסט ששיתפה אנונימית בשיח פמיניסטי, מכתב לעצמה בת ה15. המילים האלה כל כך חשובות לבנות 15. אני לא יודעת אם כל הנשים חוות את זה.
"אני צריכה שתנסי לאהוב את עצמך אם את מתכוונת לאהוב אותי", קראתי את המילים שתום הורוביץ לוין תירגמה בפרופיל שלה (התמונה מתוך הפרופיל) מהכתבה הזאת. לקרוא
הכרתי את אפרת דרך חברה משותפת ונחשפתי לעבודה שלה. בתור מי שנמצאת בהרבה קבוצות נשים ומעגלי נשים, ברור לי שהנושא איתו אפרת מתעסקת נוגע לרובנו.
אני לא אשכח את הסרט 'אור' בחיים. אחד הסרטים הכי קשים שראיתי בחיי. סרט על חייה של אישה בזנות וביתה. סרט שהוא אומנות בועטת לבטן
העלאתי את התמונה הזאת לדף הפייסבוק של אישווה, ביחד עם התרגום של הטקסט שצורף אליה: "הרגשתי שיש חוסר בייצוג של נשים שעירות, אז אזרתי אומץ
עליתי על המשקל. (לא ברור למה…) זה קרה בשבוע שעבר הייתי בחדר של חברה וקלטתי את המשקל בחדר שלה. אני לא נשקלת. אף פעם. אין
© כל הזכויות שמורות לאישווה
