היום שבו הגברים השכיבו את הנשים על גבן- זכות הבחירה בלידה כמאבק פמיניסטי

כתבתי לא מעט על לידות בית והנושא של זכות בחירה בלידה כמאבק פמיניסטי חשוב לי מאוד. כשקראתי פוסט ישן ומדויק בנוגע לעוול שנעשה לנשים יולדות בבתי חולים, שכתבה אור-לי ברלב, חברה ואקטיביסטית מהשורה הראשונה (מי שלא מכירה- חובה לעקוב אחרי הפעילות שלה) ביקשתי את רשותה לתת לו במה כאן. הפוסט נכתב בהארץ ב2006 והקדים את זמנו מאוד, הרבה השתנה מאז במודעות הציבורית ולא מספיק השתנה בפועל. (בסוף הפוסט יהיו לינקים לקבוצות מדהימות שחשוב להכיר בתחום)

"יום אחד הגיע הגבר, אשר היה בעמדה של כוח ושליטה, ולקח את האישה הזקופה והגאה, וברגע הכי רגיש בחייה, הוא השכיב אותה על גבה. לא היה בזה כל היגיון מבחינת האישה או כל תועלת, נהפוך הוא, רק נזקים. את הגבר לעומת זאת, הרופא השולט, המהלך שירת היטב.

וכך השתנתה הלידה בתרבות המערבית. ואם במשך אלפי שנים, נשים בכל רחבי העולם נהגו ללדת בתנוחות זקופות, הרי שבמאות השנה האחרונות רוב הנשים במדינות המפותחות יולדות בבתי חולים בשכיבה, ובניגוד לכל היגיון פיזיולוגי.

ישנם מחקרים רבים ועדויות מתרבויות שונות לאורך כל ההיסטוריה, על מגוון תנוחות הזקופות שבהן נהגו נשים ללדת, כשהעיקריות שבהן הן תנוחות של כריעה, עמידה, ישיבה או עמידה על הברכיים. במאה ה- 17 החלו להיכנס הרופאים אל חדרי הלידה. אט אט החל מתפתח בין הרופאים למיילדות מאבק, שבסופו נדחקו המיילדות (וצרכי היולדות) הצידה.

זה היה מאבק בין גברים לנשים בעולם פטריארכלי, כשהגברים מגייסים לצידם את המדע והטכנולוגיה של אותה העת. לרופא המטפל היה נוח יותר שהאישה תשכב על גבה והוא יזכה בכך לעמדת תצפית נוחה יותר. וכך במאה ה-19 נעלמה התנוחה הזקופה בלידות במערב, והלידה בשכיבה על המיטה הפכה לאפשרות היחידה בבתי החולים.

ג'נט בלאסקאס, מדריכת הכנה ללידה בעלת שם עולמי אשר טבעה את המונח "לידה פעילה" וחוללה איתו מהפך מחשבתי בתחום המיילדות במערב, כותבת בספרה "לידה פעילה" (הוצאת אלטרנטיבות), שאם פעם נשים היו אקטיביות בלידה ושינו תנוחות על פי אינסטינקטים פנימיים, הרי שכעת משהושכבו, הן יולדות מתוך פאסיביות, חוסר שליטה ולעיתים רבות גם תוך כדי תחושת השפלה. בראשי עולה תמונה של חיפושית שהפכוה על גבה והיא מנופפת ברגליה באוויר בחוסר אונים.

אבל לא מדובר רק בתחושות של אי נוחות או קושי רגשי. הלידה בשכיבה מביאה במקרה הטוב קושי פיזי וכאב מיותרים, ובמקרה הפחות טוב פגיעות בריאותיות ליולדת ולתינוק. לעומת זאת, בלידה פעילה היולדת נעה ומשנה תנוחות בהתאם לצורך שלה, כשהכאב מכוון אותה בכל פעם לתנוחה שתעזור לתינוק להתקדם החוצה. לידה פעילה היא דרכו הטבעית והאופטימלית של הגוף ללדת. וכל דרך אחרת, כשאין בה צורך אמיתי (כמו במקרי חירום), היא דרך שחוטאת לאישה, ועושה לה ולתינוקה עוול ונזק אפשרי.

בלאסקאס מונה את היתרונות של לידה פעילה כזו בהתבסס על מחקרים מכל רחבי העולם: צוואר הרחם נפתח בצורה יעילה יותר; משך הלידה מתקצר; הצירים יעילים יותר; הכאב שחשות הנשים פוחת; ירידה בשכיחות המקרים של מצוקה עוברית ושיפור במצב היילוד. ואם לסכם בפשטות: הלידה קלה יותר, הרבה יותר.

איך זה קורה? על פי בלאסקאס ההסברים לכך נעוצים במבנה גוף האישה. בתנוחה זקופה, מחזור הדם בשילייה טוב יותר, ומתוך כך גם אספקת החמצן לתינוק טובה יותר. שכיבה על הגב עלולה לגרום למצוקה עוברית בשל לחץ על כלי דם של היולדת, המפריע לזרימת הדם לרחם ולשילייה. כשהיולדת שוכבת על הגב נלחץ גם אזור בגבה שבו עוברים העצבים האחראים על הרחם ועל האגן. לחץ באזור הזה מגביר באופן ניכר את הכאב.

סיבה נוספת לכך שלידה זקופה היא קלה יותר, היא השימוש שנעשה בכוח הכבידה של כדור הארץ. כשאישה יולדת בזקיפות, כוח הכבידה מסייע לתינוק לצאת החוצה, בשעה שבלידה אופקית, נאלץ גוף האישה לעשות מאמץ גדול הרבה יותר, מה שכרוך גם בכאב גדול יותר.

ואם כל זה לא מספיק מאיר עיניים, הרי שמתברר כי בלידה בתנוחה זקופה, קוטר מוצא האגן יכול להתרחב ב- 30% יותר מאשר במצב של שכיבה, מה שמוריד את הצורך בחתכי החיץ השגרתיים כל כך בבתי החולים בארץ. אגן רחב ב- 30% יותר! מדהים לא?

אז איך ייתכן שמהלך כל כך מעוות, כל כך מנוגד לפיזיולוגיה של האישה, וכל כך מפריע ללידה תקינה להתרחש – מחזיק מעמד מאות שנים? איך ייתכן שפעולה שמסכנת יילודים, שמסבכת לידות, היא ברירת המחדל בבתי החולים היום? מה, רופאים לא יודעים את כל זה? רופאים לא יודעים שלחץ על הגב של היולדת עלול לגרום למצוקה עוברית? או שקוטר האגן מתרחב כשאישה יולדת בזקיפות? מה יכול להסביר את האיוולת הזו, איך ייתכן שכך מיילדים גם היום?

תשובה אחת אפשר למצוא במאמר המאלף של ד"ר מרסדן וגנר: "דגים אינם יכולים לראות את המים". וגנר מדבר על הצורך בהכנסת מימד אנושי לתהליך הלידה במערב, ועל החזרת השליטה ליולדת, ומסביר שכמו שדגים אינם יכולים לראות את המים שבהם הם שוחים, כך "המסייעים בלידה, בין אם אלה רופאים, מיילדות או צוות סיעודי, אינם יכולים להבחין בהשפעה המעמיקה שמשפיעות ההתערבויות שלהם על הלידה".

אך אותי מטרידה שאלה נוספת: איך ייתכן שבמשך זמן כה רב הצליחו להשכיב אותנו היולדות על גבינו? איך זה קרה, איך אנחנו, הנשים, הסכמנו לכך?

ישנם מאבקים רבים בתחום הלידות, אלימות מילולית כלפי היולדות היא רק אחד מהם. המשותף לכולם:
מאבק שליטה וכוח. וקולה של האישה? וזכותה על גופה? מי סופר.
אז גם זה חלק מהמהפכה שלי.

את בתי הגדולה ילדתי בשכיבה בבית חולים.
את בתי הקטנה ילדתי עם מיילדת צמודה, בבית בתוך בריכה בסלון."

קבוצות שחשוב להכיר:

לידה פעילה, לידה טבעית ולידת בית – הקבוצה

נשים קוראות ללדת למען זכות הבחירה – הקבוצה

נשים קוראות ללדת למען זכות הבחירה – הדף

חווית אלימות מיילדותית בלידה? דווחי כאן

אמה"י- ארגון מיילדות הבית בישראל ובפייסבוק

ללדת אחרי קיסרי – הקבוצה

על המדיניות בבתי חולים אחרי הלידה בנוגע להפרדת התינוק, קמה קבוצה ודף פייסבוק ונראה שיפור משמעותי בתחום, מומלץ לעקוב:

אפס הפרדה – הזכות שלכם מרגע הלידה – הדף

הזכות שלכם להיות ביחד מרגע הלידה – הקבוצה

ואתר לתמיכה בנשים שחוו לידה שקטה, גם נושא מושתק שההתייחסות אליו בקרב צוותים רפואיים לא רגישה מספיק לעיתים.

פספסתי קבוצה או ארגון חשוב בתחום? כתבו לי בתגובות או בצור קשר!

לפוסטים נוספים על לידות בית