רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים, אני רוצה להעביר מסר להורים. מהילדה הקטנה והלא מקובלת שהייתי. היישר לאלה ששולחים את הילדותים שלהןם השבוע לחזית הכשל החברתי
קראתי במקרה את סיפורה של סמנתה סמית' בפוסט שכתב יאיר נבות, עיתונאי ובשנים האחרונות הכתב של ידיעות אחרונות וקול ישראל במוסקבה. ביקשתי את רשותו לפרסם את
ראיתי את הפרק האחרון בסדרה התיעודית של חיים אתגר "המתחזים". הופיעו שם נשים שסיפרו על מערכות יחסים רומנטיות שקיימו עם גברים שהוליכו אותם שולל. התחזו,
למזלי, לשמחתי, בורכתי בכך שמאז שנולדתי הייתי מאוד מאוד אהובה. למה זה ברכה? כי זה לא מובן מאליו. כי יש אנשים בינינו שלא חוו אהבה
אני ירושלמית. שרוטה מלידה. אלוהימא יודעת שאני אוהבת את העיר הזאת ושונאת אותה גם, תלוי מתי שואלים. אני יודעת איך זה מרגיש באוויר כשיש גל
קראתי לאחרונה כמה דיונים על הנושא של 'בגידה בעד ונגד' שמרגישים לי חוטאים קצת לדיון עמוק בסוגייה הסבוכה הזאת. חשבתי להציע עוד נקודת מבט: 1. אהבה
כל יום השואה אני חושבת על נשים בשואה. על אימהות ובנות, על סבתות, על דתיות וחילוניות. אני חושבת על עצמי ומה אם. אם יש משהו
להיות חלק מקבוצות נשים וירטואליות זו מתנה נהדרת לחיים שלי. אני מכירה ככה נשים נפלאות ולומדת מהן המון ומתרשמת תמיד מהאומץ שלהן. אינטימיות ומרחב בטוח
השבוע אנחנו חוגגים שנתיים בפרדס חנה. עברנו לפה מעתלית, אחרי תקופה של נדודים. אלון ממשגב, אני בכלל ירושלמית. אחרי ירח דבש של תשעה חודשים בניכר,
בדיוק לפני שנה בשעה הזאת התהפכתי במיטה מרוב התרגשות. אחרי חודשים של עבודה מאומצת, מתח, הכנות וחששות, הגיע היום המיוחל. פסטיבל נשות האדמה הוא פסטיבל
© כל הזכויות שמורות לאישווה
